Harav Eliyahoo Ovadia

Harav Eliyahoo Ovadia

נקודת הלב – מוצאי פרשת לך לך

נקודת הלב – מוצאי פרשת לך לך

אחי, כמה אנו צריכים להתעורר לחיים מנקודת הלב. שם נקודת הדעת. אך בדרך אל נקודת הלב יש מחסום שאינו מאפשר זיווג וחיבור. ערלת הלב, השכל המתחכם שבלב.

מה שאתה מחפש הוא הלב התמים. אך הלב, מסיבותיו שלו, אינו תמיד תמים. הוא חושש. פגוע. חסום. ואזי מתעוררים בו רגשות מלאים חשבונות רבים. הוא אוהב דבר מתוך מחשבות של רווח, הוא ירא, הוא מתאכזב כי לא קרה כרצונו, הוא מודאג. אלו הם רגשות שנולדים מאובדן התמימות, מנקודת היישות, שבה איבדת את הביטחון בקשר הפשוט והרציף עם ה', עם עצמך, ועם הסובבים אותך. אלו הם רגשות שנובעים מן הפחד לאבד שליטה. הרגשות הללו מנהלים רבות מן ההחלטות בחייך.

בעצם הדיבורים הללו באנו לעורר אותך לשאוף לפגוש בקרבך אהבה שאינה מותנית בסיבות. לפגוש בטחון פשוט גם במצבים קשים. לפגוש תחושת ערך עצמי שאינה תלויה בהשוואות לזולת או בהצלחה על פי המדדים שאתה מגדיר לעצמך. אינך צריך להמציא את הרגשות הללו או לברוא אותם יש מאין. הם בקרבך, ממתינים להתגלות ברגע שתסיר את ערלת הלב. ברגע שתזיז אפילו מעט את החסימות המפריעות מנקודת האלוקות שבקרבך להתגלות. וזהו ממש שורש העניין – להעז לרצות להיות אלוקי. הנח בצד את כל הספקולציות והחשדנות: "מי אני, מה אני, איני ראוי, אלו דמיונות". אלו הם השכלים החשדניים של הלב שמסרב להרפות ולגלות גדולתו. באמת לאמיתו, אם היית יודע כמה ה' אוהב אותך היית שואג משמחה.

למשל, אם עובר משהו בחיי ילדיך, נסה לבטוח בה' שהוא מנהל את המצב כרצונו. הוצא את עצמך מן התמונה ותמצא בטחון ושמחה. כמובן שאתה נשאר בתמונה ופועל למען ילדיך ככל שתוכל, אך מתוך חוויית הרפיה פנימית. זוהי חוויה של אמונה, כלומר, תמימות. ה' החליט לצייר את התמונה הזו בחיי הילד וברגע שתיכנס לנקודת ההרפיה תראה שהמציאות מסביב לילד תרגע. שחרר מן ההשתדלות את הציפיות.הנקודה הזו הייתה מקור כוחו של אברהם אבינו. הוא היה בעל ידיעות עצומות בחכמה ובאלוהות. אך ברגע שנדרש לכך הוא הסכים להניח את כל הידיעות שלו ולהיות תמים. ולא רק הוא. על כל אחד להעז לרצות שמעשיו יגיעו למעשי אבותיו. אך כדי לעשות זאת, עליך להניח את הציפיות שלך. עשה זאת בלי לצפות לתוצאות, ומתוך ידיעה שאין הגדרת זמן לפתיחת השערים. בבוא העת ייפתחו בפניך שערי הלב, שערי עבודת השם וכל שערי הדבקות. כאשר ה' יראה לנכון, ימסור לך את המפתח שיבהיר לך את כל התמונה.

עבודת התמימות מלווה גם בביטחון מלא, למרות השחרור מן הציפייה לתוצאות. אתה יודע שזכית להיות חלק אלוה. אתה מודע לעוצמה. אתה מקבל בשמחה את החיים במסירות נפש. ואזי אתה זוכה לעוצמה פנימית וכל עבודת השם שלך נכנסת למימד אחר. למשל, כאשר אתה מתפלל, ברור לך שהתפילה עלתה לרום המעלות, נשמעה והתקבלה. בבת אחת, אתה בשחרור על השליטה ועל התוצאות בפועל. תכנון ואז הרפיה ושחרור, הוא הניגון של התמימות. הוא מאפשר לה' להוביל את המצב במקום המאבק של האגו לאחוז בשליטה הדמיונית עליו.

התמימות מאפשרת דעת שהיא חיבור בין ראש לגוף, מוח ולב. מה שמנסה לעכב את החיבור הזה הוא בחינת פרעה העומד בנקודת העורף עם שלושת שריו. הוא מצר אותך ומכניס אותך לספקות ולבלבולים באופן שלא מאפשר את החיבור. אך מיד ברגע שנוצר החיבור, בחינת אמת, מסתלקים המחסומים מאליהם.

למשל, בעניין הפרנסה. אדם מודאג הוא אדם שאיבד את התמימות. קבל את האמירה הזו בפשטות. אין פירושו שאתה לא בסדר. רבים מאתנו מצויים בנקודה הזו, אך אל תטשטש את העובדה שזהו סימן לחוסר תמימות. הפרנסה אינה תלויה בך. צא מהתמונה ופנה לה' יתברך: אני עשיתי כלי, ועתה המילוי שלו אינו בידי אלא בידיך. הקושי הוא תמיד אותו קושי. העברת האחריות על הפרנסה לה' היא שחרור שליטה והפחד מכך חוסם את נקודת התמימות.

גם בתפילה על הפרנסה, התפלל באמונה מוחלטת שה' שומע ותרפה. הבעיה היא שמיד מתעוררים הבלבולים: "אולי אני טועה, אולי אני מדמיין", וגם הציפיות לקבל. צדיק גוזר והקב"ה מקיים, והצדיק הזה הוא אתה. אלא שנקודת הספק מערערת: "מי יעז לחשוב עצמו לצדיק?".

אם כן, תמימות אמתית היא הסח הדעת, כלומר להיות בתוך המצב ולא להיות בו בעת ובעונה אחת. אתה פועל במצב אך לא לוקח עליו אחריות. המצב הפנימי הזה בנפש הוא בחינת ארך אפיים, להיות ולא להיות. אתה חלק אלוה ממעל ממש, בעל עוצמה אינסופית, וגם כלום.

אין אדם שאינו שייך לדברים שנאמרו פה. הישמר מתעתועי הספקנות. כל אדם נמצא שם משורש נשמתו. השאלה כמה הוא מסכים לתת לנקודה הזו שבו להתגלות. נסה ותיווכח.

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email