Harav Eliyahoo Ovadia

Harav Eliyahoo Ovadia

השלמה בתוך השלמה – מוצאי פרשת תולדות

השלמה בתוך השלמה – מוצאי פרשת תולדות,

ר"ח כסלו

התהליך הפנימי של דבקות בהשם יתברך, תלוי בעומק ההשלמה של האדם ובעניין ההשלמה יש כמה בחינות ומדרגות:

  • השלמה שלך עם עצמך
  • השלמה שלך עם המניעות
  • השלמה כהשלמה

השלמה עם עצמו, בחינת הכנעה – ההשלמה של האדם עם עצמו היא מדרגת ההכנעה שעליה דיבר הבעל שם טוב. זו הסכמה עמוקה שלך להיות מי שאתה בשמחה ולא להיאבק בעצמך. זהו תהליך של חיזוק הערך העצמי וחיבור לקדושת נשמתך.

השלמה עם מניעות, בחינת הבדלה – לאחר מכן, מגיעה ההשלמה של האדם עם מצבים חיצוניים ופנימיים קשים, "מניעות". למשל, במצב מסוים שקשה לך איתו, אתה חייב לעשות שינוי ולהתאים את עצמך אליו מבחינה חיצונית ובעיקר פנימית. זוהי השלמה כללית עם המציאות שה' מזמן לך .

באופן יותר מעמיק, המניעות הן בבחינת קליפות, והנטייה הטבעית של האדם היא להלחם איתן. אך למעשה, המניעות הללו מגנות על האדם. למשל, מסופר בתורה שרבקה רוכבת על הגמל, שהוא בבחינת בהמה, קליפה. מתחילת הסיפור ועד סופו הקליפה משמשת את רבקה לגילוי האור, ולמשל להגנה על יעקב. ולכן, מודגש שהיא ביתו של בתואל הארמי ואחות לבן. אמנם, כאשר היא רואה את יצחק היא נופלת מעל הגמל מפני שיצחק הוא בבחינת גילוי האור, שהוא מצב שכבר אין צורך בקליפה . בעבודת ה' האדם צריך לתפוס שהמניעות מגנות עליו, ובאות להעצים את האור הגדול שלו. במקום להלחם איתן, הכנס להרפיה והשלמה. המצב הזה מאפשר לך הגנה וגם יכולת לצאת מן המקום הנמוך למקום הגבוה.

באופן הזה הרע נעשה כסא לטוב ולמעשה הופך לטוב. כמובן, שאין הכוונה לתת לגיטימציה למניעות או לקליפות, חלילה. עצם הנטייה של אנשים להבין כך את היחס לקליפות מראה את הבלבול הגדול שיש בין הרפיה לבין הסכמה לקלקול. ומשום כך, אנשים נכנסים למצב של מאבקים אינסופיים במציאות ובעצמם. האדם הפנימי צריך למצוא מקום שלישי שאינו מאבק ואינו לגיטימציה – זו ההרפיה .

השלמה כהשלמה, בחינת המתקהלאחר שפגש את שתי המדרגות הקודמות, האדם יכול לפגוש מדרגה גבוהה עוד יותר, שבה אין מניעות כלל. המניעות הן דמיון בלבד. אחד הסיפורים שממחישים זאת הוא הסיפור על ר' דוד מלעלוב שריפא נערה משותקת ברגליה )ראה בהרחבה – ר' שלמה קרליבך, לב השמיים לחנוכה, "עיניו המרפאות של ר' דוד מלעלוב"(, מתוך שהסתכל עליה בעיניו הרואות לעומק, וברך אותה בפשטות שתהיה בריאה. המבט של ר' דוד על המציאות הוא כזה שאין חסרון במציאות, אין גלות שכינה. הוא רואה את המציאות, הוא רואה ילדה משותקת, אבל בנקודה הפנימית שלו הדבוקה באלוקות, הוא יודע ש"אין מצב" שהיא לא בריאה. השלמה היא מצב של חיבור אחדותי עם המציאות שלפנינו, מתוך ביטול האני היישותי וגילוי האני האלוקי בטבעיות. מהנקודה הזו לא ייתכן שהמצב אינו בשלמות טבעית, שהרי אין מצב של חסרון באלוקות. זהו מצב של שחרור והרפייה עמוקה, זיכרון תמידי, חיבור תמידי, גאולה תמידית .

רובנו חיים במציאות של כפירות פנימיות, "הוא אמר לי, הוא לקח לי, לא הולך לי…". אם אתה לא נמצא במצב פנימי של הודיה על האמת שהכל לטובה אז אתה בבחינת כפירה. דווקא המניעות הן המחזירות אותך לנקודת החיבור, כמו שרבקה מגוננת על יעקב כדי להביא אותו לנקודת ההמתקה. אין פירושו של דבר שאדם שנמצא בהשלמה אינו בוכה או מתפלל. אך התפילה היא ממקום של השלמה ולא ממקום של חסרון. אני מתפלל כי ה' ציווה אותי. ודווקא מנקודת ההשלמה אני מתעורר לאחריות הגדולה ביותר לעשייה .

אנא ידידי, אל תשאיר את המימד הזה לגדולים או לצדיקים שאינם אתה. אל תתלה בדמויות חיצוניות. היה אתה במקום הזה, כי לא רחוקה היא ממך ולא מעבר לים. ואפשר שזאת הסיבה שאנו דור ללא דמויות עצומות של צדיקים, כדי שכל אחד יגיע לנקודה שהוא צדיק ויתלה את עצמו רק בה' יתברך.

 

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email