עוֹצמת העצמוּת שבתוכינו – חוברת ד’

חוברת שלישית בסדרה – להורדה
מתוך שיעוריו של הרב אליהו עובדיה שליט”א

פְּתִיחָה

“אַתָּה לֹא מֵבִין אֵיזֶה יוֹם גָּרוּעַ הָיָה לִי. זֶה הִתְחִיל בַּבֹּקֶר: יָשַׁבְתִּי לִשְׁתּוֹת כּוֹס קָפֶה, וְהַבַּת שֶׁלִּי מְשַׂחֶקֶת וּמְעִיפָה לִי אֶת הַכּוֹס עַל הַמִּכְנָסַיִם… הִתְעַצְבַּנְתִּי וְצָעַקְתִּי עָלֶיהָ כַּהֹגֶן… אִשְׁתִּי נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתִי, וְלוֹמַר לִי שֶׁזֶּה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא – וְזֶה הִדְלִיק אוֹתִי עוֹד יוֹתֵר… וְצָעַקְתִּי גַּם עָלֶיהָ. הָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת וּלְהַחְלִיף אֶת כָּל הַבְּגָדִים. יָצָאתִי לַעֲבוֹדָה בְּאִחוּר, וּבְדִיּוּק הַיּוֹם כָּל הַנֶּהָגִים הֶחְלִיטוּ לִנְסֹעַ לְאַט. כָּל הַדֶּרֶךְ צָפַרְתִּי כְּמוֹ מְשֻׁגָּע עַל כּוּלָם… זֶה הִמְשִׁיךְ בָּעֲבוֹדָה, כַּאֲשֶׁר 2 מַזְכִּירוֹת לֹא הֵכִינוּ אֶת הַמִּסְמָכִים בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי, וְזֶה גָּרַם לִי לְהַגִּיעַ לֹא מוּכָן לַפְּגִישָׁה הַחֲשׁוּבָה עִם הַמַּשְׁקִיעִים.

כָּל זְמַן הַפְּגִישָׁה הָיִיתִי לָחוּץ, וְהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָעִיף אֶת הַמַּזְכִּירוֹת הָאֵלּוּ…, אֲבָל שִׂחַקְתִּי אוֹתָהּ מְחַיֵּךְ וְרָגוּעַ…”… “אַתָּה מַקְשִׁיב לִי בִּכְלָל?”

“בְּוַדַּאי, אֲבָל אַתָּה שָׂם לֵב לְמַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן בַּסִּפּוּר שֶׁלְּךָ?”

“מַה כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן בַּיּוֹם הַמְּעַצְבֵּן הַזֶּה?”

“שִׂים לֵב לְמַה שֶׁקּוֹרֶה לְךָ: הַבַּת שֶׁלְּךָ עָשְׂתָה מַשֶּׁהוּ – וְהֵגַבְתָּ.

אִשְׁתְּךָ עָשְׂתָה מַשֶּׁהוּ – וְהֵגַבְתָּ.

הָאֲנָשִׁים בָּרְחוֹב עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ – וְהֵגַבְתָּ.

בָּעֲבוֹדָה עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ – וְשׁוּב הֵגַבְתָּ.

בְּקִצּוּר: כָּל הַזְּמַן הַמְּצִיאוּת “עוֹשָׂה” לְךָ מַשֶּׁהוּ. הַמְּצִיאוּת מַפְעִילָה אוֹתְךָ – וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְפָּעֵל מִמֶּנָּה שׁוּב וָשׁוּב”.

“אֲבָל מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? כּוּלָם עִצְבְּנוּ אוֹתִי…?”

“זוֹ בְּדִיּוּק הַבְּעָיָה: עָשׂוּ לְךָ, הִפְעִילוּ אוֹתְךָ – וְאַתָּה פָּשׁוּט מֵגִיב”.

“כּוּלָם פּוֹעֲלִים כָּכָה… מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?”

“זֶה שֶׁ”כֻּלָּם” עוֹשִׂים מַשֶּׁהוּ – לֹא אוֹמֵר שֶׁזֶּה נָכוֹן. וְחוּץ מִזֶּה: בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת!

בְּדִיּוּק הַשָּׁבוּעַ נִפְתַּחַת סִדְרַת מִפְגָּשִׁים שֶׁל הָרַב שֶׁלִּי מַמָּשׁ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. הוּא הוֹלֵךְ לְדַבֵּר שָׁם עַל כָּל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה שֶׁל “הִתְפַּעֲלוּת”. הוּא יַסְבִּיר מַה זֶּה וְאֵיךְ מִתְמוֹדְדִים עִם זֶה.

“וְזֶה מַתְאִים לְכָל אֶחָד?”

“בְּוַדַּאי! מַמְלִיץ לְךָ לָבוֹא, לִשְׁמוֹעַ וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַתַּרְגִּילִים שֶׁעוֹשִׂים שָׁם”.

“נִשְׁמַע מְעַנְיֵן… מָתַי זֶה מַתְחִיל?”

מפגש ראשון

שָׁלוֹם לְכֻלָּם.

הַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנִּתְיַחֵס לִנְקֻדָּה חֲשׁוּבָה וּמֶרְכָּזִית שֶׁמַּשְׁפִּיעָה מְאֹד עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלָּנוּ.

נִתְיַחֵס לַמֻּשָּׂג שֶׁנִּקְרָא: “הִתְפַּעֲלוּת”.

כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֶת הַמִּילָה הַזּוֹ, הִיא נִשְׁמַעַת לָנוּ כְּמוֹ אֵיזוֹ הִתְפַּעֲלוּת מִנּוֹף יָפֶה וְכַד’, אֲבָל בְּעֶצֶם זֶה דָּבָר עָמוֹק הַרְבֵּה יוֹתֵר.

הַדְּבָרִים שֶׁנֹּאמַר, אֵינָם פְּשׁוּטִים – מִמַּבָּט רִאשׁוֹן, וַאֲפִילוּ יְכוֹלִים לִיצוֹר אֵיזוֹ שֶׁהִיא חֹסֶר הַסְכָּמָה,

אֲבָל מִי שֶׁיַּסְכִּים לְהַעֲמִיק וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל הַדְּבָרִים לַאֲמִיתָּתָם, יְגַלֶּה כָּאן יְסוֹד חָשׁוּב מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לַעְזוֹר לָנוּ מְאֹד הֵן בַּעֲבוֹדַת ה’ וְהֵן בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם.

אִם נַחְשֹׁב עַל זֶה, בְּעֶצֶם כֻּלָּנוּ חַיִּים בְּהִתְפַּעֲלוּת מִמַּשֶּׁהוּ.

אָדָם הוּא יְצוּר “מִתְפַּעֵל”.

מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?

נַדְגִים אֶת הָעִנְיָן בְּמַצָּבִים שׁוֹנִים:

אָדָם בָּרְחוֹב אוֹמֵר לְךָ אֵיזֶה מִשְׁפָּט מְעַצְבֵּן – בְּאֹפֶן טִבְעִי אַתָּה מֵגִיב בַּחֲזָרָה בְּכַעַס וּמִתְעַצְּבֵּן…

אִשְׁתְּךָ אוֹ הַיְלָדִים שֶׁלְּךָ עוֹשִׂים מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא לֹא בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ – וְאַתָּה מֵגִיב…

בַּבַּיִת, בַּיְּשִׁיבָה, בַּעֲבוֹדָה… בְּכָל מָקוֹם: קוֹרֶה שָׁם מַשֶּׁהוּ – וְאַתָּה מֵגִיב.

הַתְּגוּבָה שֶׁלָּנוּ – הִיא הִיא הַהִתְפַּעֲלוּת מֵהַמַּצָּב.

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ מְלֵאֵי “הִתְפַּעֲלוּיּוֹת”. קוֹרֶה מַשֶּׁהוּ מִחוּץ לָנוּ – וַאֲנַחְנוּ מְגִיבִים.

לֹא מַמָּשׁ נָעִים לְהַשְׁווֹת, אֲבָל זֶה מַזְכִּיר מַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹמֶה לִמְכוֹנַת כְּבִיסָה: אַתָּה לוֹחֵץ עַל אֵיזֶה כַּפְתּוֹר – וְהִיא מִיָּד נִכְנֶסֶת לִתְגוּבָה קְבוּעָה מֵרֹאשׁ… וְכָכָה זֶה בְּכָל פַּעַם: לְחִיצָה עַל כַּפְתּוֹר – תְּגוּבָה.

יֶשְׁנָם סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל הִתְפַּעֲלוּיּוֹת:

יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּעֲלִים מֵאֵיזוֹ חֲוָיָה רוּחָנִית שֶׁהֵם חָווּ…

יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּעֲלִים מֵאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהֵם קָרְאוּ…

יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּעֲלִים מִסּוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל מֵידָע שֶׁהֵם לָמְדוּ…

יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּעֲלִים מֵאֵיזֶה אָדָם מְיֻחָד שֶׁהֵם פָּגְשׁוּ…

וְעוֹד וְעוֹד…

כָּל הִתְיַחֲסוּת לְדָבָר כָּלְשֶׁהוּא מֵהַמְצִיאוּת: בֵּין אִם זֶה דָּבָר חִיּוּבִי וּבֵין אִם זֶה דָּבָר שְׁלִילִי – יוֹצֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת.

בֵּינְתַיִם אֲנַחְנוּ לֹא אוֹמְרִים אִם זֶה טוֹב אוֹ רַע, אֶלָּא רַק רוֹצִים שֶׁנָּשִׂים לֵב לָעִנְיָן: אֲנַחְנוּ יְצוּרִים מִתְפַּעֲלִים.

עַד עַכְשָׁיו דִּבַּרְנוּ עַל הִתְפַּעֲלוּת מִדְּבָרִים שֶׁהֵם מִחוּצָה לָנוּ, אֲבָל יֶשְׁנָה גַּם הִתְפַּעֲלוּת שֶׁל עַצְמֵנוּ מֵעַצְמֵנוּ.

לְמָשָׁל: אָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה חֵטְא שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ זוֹ נְפִילָה רְצִינִית… מֵאוֹתוֹ רֶגַע הוּא מִסְתּוֹבֵב עִם רְגָשׁוֹת שֶׁל כַּעַס, תִּסְכּוּל, אַכְזָבָה וְכַד’.

הַשְּׁאֵלָה שֶׁכָּעֵת אוֹתוֹ אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמוֹ:

כַּמָּה זְמַן מֵעַכְשָׁו וָאֵילָךְ הוּא יַמְשִׁיךְ וְיִתְפַּעֵל מֵהַחֵטְא הַזֶּה? הַיְנוּ: אַחֲרֵי שֶׁהוּא יִצְטַעֵר, יִתְחָרֵט וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה – כַּמָּה זְמַן הוּא עוֹד יַמְשִׁיךְ וְיָדוּן וְיָדוּשׁ עִם עַצְמוֹ בְּחִיבּוּטִים אֵין-סוֹפִיִּים בְּסִגְנוֹן: לָמָּה נָפַלְתִּי…

זֶה מַמָּשׁ לֹא בְּסֵדֶר… הַקָּבָּ”ה כְּבָר לֹא מַמָּשׁ אוֹהֵב אֶחָד כָּמוֹנִי… וְכוּ וְכוּ’.

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מְסֻגָּלִים “לֶאֱכוֹל” אֶת עַצְמָם בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים עַל דְּבָרִים שֶׁהֵם עָשׂוּ פַּעַם, וְלָתֵת לְאוֹתָהּ מְצִיאוּת שֶׁל פַּעַם, לְהַפְעִיל אוֹתָם כָּעֵת בַּהֹוֶה.

כְּלוֹמַר: בִּמְקוֹם לְהִתְיַחֵס לְאֵרוּעַ כְּאֵרוּעַ נְקֻדָּתִי –שֶׁהוּא בְּהֶחְלֵט, אוּלַי, לֹא נָעִים, אֲבָל עֲדַיִן קָרָה רַק פַּעַם אַחַת – בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לָדוּשׁ וְלָדוּן בּוֹ שׁוּב וָשׁוּב, וְנוֹתְנִים לַמְּצִיאוּת הַמְסֻיֶּמֶת הַזּוֹ -לְהַפְעִיל אוֹתָנוּ וְלִהְיוֹת מֻשְׁפָּעִים מִמֶּנָּה.

הַיְנוּ: אֲנַחְנוּ מִתְפַּעֲלִים מֵהַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל עַצְמֵנוּ, וְדָבָר זֶה עַצְמוֹ מַמְשִׁיךְ וּמַפִּיל אוֹתָנוּ עוֹד.

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת:

מַה קּוֹרֶה לָנוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים בִּזְמַן הַתְּפִלָּה?

אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהִתְרַכֵּז, וְאָז בָּאוֹת מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת וּמְנַסּוֹת לְהַפְרִיעַ לָנוּ. מַה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים? אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְמַאֲבָק אִתָּן: כֵּן לַחְשֹׁב – לֹא לַחְשֹׁב. וְשׁוּב:

לַחְשֹׁב – לֹא לַחְשֹׁב… וְכָךְ זֶה יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ עַד סִיּוּם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה…

מַה בְּעֶצֶם קוֹרֶה כָּאן?

בָּאָה מַחֲשָׁבָה פְּנִימִית וְגוֹרֶמֶת לָנוּ הִתְפַּעֲלוּת מִמֶּנָּה.

מִמֵּילָא אֲנַחְנוּ מְגִיבִים, וְנִכְנָסִים לְמַאֲבָק מַחֲשָׁבְתִּי מִתְמַשֵּׁךְ, כַּאֲשֶׁר בְּעֶצֶם הַמַּאֲבָק הַזֶּה אֲנִי הוֹלֵךְ וְנוֹתֵן לָהּ עוֹד יוֹתֵר נֶפַח וְעוֹד יוֹתֵר תֹּקֶף.

אִם כָּךְ, כָּרֶגַע הֵבַנּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְפַּעֲלִים מִדְּבָרִים חִיצוֹנִיִּים וּפְנִימִיִּים גַּם יַחַד.

אָמְנָם כָּל הַדֻּגְמָאוֹת שֶׁנָּתַנּוּ קְשׁוּרוֹת לִדְבָרִים שְׁלִילִיִּים שֶׁקָּרוּ לָנוּ וְהִפְעִילוּ אוֹתָנוּ.

כָּעֵת נְדַבֵּר עַל מַדְרֵגָה עוֹד יוֹתֵר גְּבוֹהָה בְּחֹסֶר הַהִתְפַּעֲלוּת – שֶׁהִיא בְּהֶחְלֵט לֹא קַלָּה לְיִשּׂוּם, אֲבָל הִיא חֲשׁוּבָה מְאֹד:

הַאִם זֶה טוֹב לְהִתְפַּעֵל מִדְּבָרִים חִיּוּבִיִּים שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים?

לְמָשָׁל: אָדָם תּוֹרֵם סְכוּם יָפֶה לִצְדָקָה. כַּמּוּבָן: שֶׁעֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה הוּא מְעֻלֶּה, אַךְ הַבְּעָיָה הִיא שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים מִצְטָרֶפֶת לָזֶה הַרְגָּשָׁה שֶׁל הִתְפַּעֲלוּת פְּנִימִית – שֶׁלּוֹ מֵעַצְמוֹ – מִמַּה שֶׁעָשָׂה: “כָּל הַכָּבוֹד לִי… בִּזְכוּת הַכֶּסֶף שֶׁלִּי יִהְיֶה עַכְשָׁיו כֶּסֶף לְמִשְׁפָּחוֹת נִזְקָקוֹת” וְכוּ’.

הַיְנוּ: גַּם בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁל עֲשִׂיַּת דְּבָרִים טוֹבִים – עֲדַיִן, הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב מַשְׁפִּיעַ עָלָיו וְעַל הַהַרְגָּשׁוֹת שֶׁלּוֹ, וְגוֹרֵם לוֹ הִתְפַּעֲלוּת.

סִפּוּר:

מְסֻפָּר עַל רַבִּי זוּשָׁא שֶׁהִגִּיעַ לְשׁוּק הָעִיר, וְשָׁם רָאָה הִתְקַהֲלוּת סְבִיב אִשָּׁה אַחַת. הוּא הִתְקָרֵב, וְשָׁמַע אֶת הָאִשָּׁה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת שֶׁהָאַרְנָק שֶׁלָּהּ עִם כָּל חֶסְכוֹנוֹתֶיהָ אָבַד.
שָׁאַל אוֹתָהּ רַבִּי זוּשָׁא כַּמָּה כֶּסֶף הָיָה בָּאַרְנָק, וְאָז אָמַר לָהּ שֶׁהָאַרְנָק נִמְצָא. הוּא הִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הָאַרְנָק הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ, שָׂם בּוֹ בְּדִיּוּק אֶת אוֹתוֹ סְכוּם שֶׁאָבַד – אַךְ הוֹצִיא מִמֶּנּוּ סְכוּם קָטָן שֶׁל 100 רוּבָּל וְשָׂם בְּכִיסוֹ, וְאָז חָזַר וְנָתַן

אוֹתוֹ לָאִשָּׁה. הָאִשָּׁה הִתְרַגְּשָׁה וְהוֹדְתָה לוֹ מְאֹד, וְהֵחֵלָה לִסְפֹּר אֶת הַכֶּסֶף. אוֹ אָז הִתְבָּרֵר שֶׁחֲסֵרִים 100 רוּבָּל, וְהִיא הֵחֵלָה לִדְרוֹשׁ מֵרַבִּי זוּשָׁא שֶׁיַּחְזִיר לָהּ אֶת כָּל הַכֶּסֶף.

רַבִּי זוּשָׁא הִכְחִישׁ, אֲבָל כָּל הַנּוֹכְחִים הֵחֵלּוּ לִצְעֹק עָלָיו וְאַף לְהַכּוֹת אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחְזִיר אֶת הַסְּכוּם החֶסָרֵ.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִסְכִּים לְהַחֲזִיר לָהּ אֶת 100 הָרוּבָּל,

וְאָז שִׁחְרְרוּ אוֹתוֹ, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵם מַמְשִׁיכִים לַעֲלוֹב בּוֹ…

לְאַחַר מִכֵּן, הִסְבִּיר רַבִּי זוּשָׁא אֶת פֵּשֶׁר מַעֲשֵׂהוּ:

כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת מַצָּבָהּ, הֶחְלַטְתִּי

מיִּדָ לתָתֵ להָּ משִּׁלֶּיִ אתֶ כּלָ הסַּ כ וּ ם שׁ א ב ד .

כַּמּוּבָן שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְהִתְפַּעֲלוּת מֵהַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִזְדַּמְּנָה לְיָדִי.

אָמְנָם, אָז חָשַׁשְׁתִּי שֶׁאֶכָּשֵׁל בְּגַאֲוָה וּבְכָבוֹד – לָכֵן הֶחְלַטְתִּי בְּכַוָּנָה לֹא לְהַחֲזִיר אֶת כָּל הַסְּכוּם, לִסְפוֹג בִּזְיוֹנוֹת, וּבְכָךְ לֹא לָתֵת לַמִּצְוָה הַזּוֹ לִגְרֹם לִי הִתְפַּעֲלוּת כָּלְשֶׁהִיא.

כַּמּוּבָן שֶׁזּוֹ מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה שֶׁל חֹסֶר הִתְפַּעֲלוּת, אֲבָל הִיא מַרְאָה לָנוּ מֵעֵין כִּוּוּן: יֵשׁ לִשְׁאֹף לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל חֹסֶר הִתְפַּעֲלוּת מִשּׁוּם דָּבָר. נַרְחִיב עַל כָּךְ בַּהֶמְשֵׁךְ, בעז”ה.

תרגיל

זיהוי המצב הנוכחי

עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה פְּנִימִית בְּנוֹשֵׂא הַהִתְפַּעֲלוּת, יֵשׁ לְזַהוֹת קֹדֶם כֹּל, אֶת הַמַּצָּבִים בָּהֶם אֲנַחְנוּ מִתְפַּעֲלִים מֵהַמְצִיאוּת.

שֵׁב עִם עַצְמְךָ, חֲשֹׁב וּרְשֹׁם בַּמַּחְבֶּרֶת מַצָּבִים וַאֲנָשִׁים בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלְּךָ, בָּהֶם אוֹ מֵהֶם אַתָּה מִתְפַּעֵל וּמֵגִיב לַדְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים בַּמְּצִיאוּת סְבִיבְךָ.

כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה אֲמִתִּי וְכֵן יוֹתֵר עִם עַצְמְךָ, תּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה פְּנִימִית טוֹבָה יוֹתֵר.

בַּשָּׁלָב הַזֶּה אֲנַחְנוּ רַק כּוֹתְבִים אֶת מַצָּבֵי הַהִתְפַּעֲלוּת.

לדוגמה:

נַסֵּה לַחְשֹׁב עַל הַשְּׁבוּעַיִם הָאַחֲרוֹנִים:

• הַאִם הָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁפָּגַע בְּךָ? מַה הָיְתָה הַתְּגוּבָה שֶׁלְּךָ: נֶעֱלַבְתָּ? כָּעַסְתָּ? הֵגַבְתָּ בַּחֲזָרָה?
• מַה הָיְתָה הַתְּגוּבָה שֶׁלְּךָ לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאִשְׁתְּךָ הִכְעִיסָה אוֹתְךָ אוֹ פָּגְעָה בְּךָ?
• וּבֵינְךָ לְבֵין הַיְלָדִים שֶׁלְּךָ שֶׁעָשׂוּ מַשֶּׁהוּ לֹא כְּפִי מַה שֶּׁרָצִיתָ?
• כְּשֶׁעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה טוֹב כָּלְשֶׁהוּא: הַאִם חִיכִּיתָ לִתְגוּבָה כָּלְשֶׁהִיא מֵהַסְּבִיבָה?
• כְּשֶׁעָשִׂיתָ חֵטְא כָּלְשֶׁהוּא: כַּמָּה זְמַן הוּא הֶעֱסִיק אוֹתְךָ? כַּמָּה אֶנֶרְגִיָּה הִשְׁקַעְתָּ בְּמַחְשָׁבוֹת שְׁלִילִיּוֹת עַל עַצְמְךָ?

מפגש שני

לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין:

מַה בְּעֶצֶם הַבְּעָיָה בְּזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְפַּעֲלִים מִמַּשֶּׁהוּ?

זֶה אוּלַי לֹא תָּמִיד נֶחְמָד, אֲבָל מַה בֶּאֱמֶת שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה בְּהִתְפַּעֲלוּת?

בְּהִתְפַּעֲלוּת מֵהַמְצִיאוּת יֵשׁ כַּמָּה רְבָדִים שֶׁל בְּעָיָה:

רֹבֶד רִאשׁוֹן:

אָדָם שֶׁנּוֹתֵן לַמְּצִיאוּת לְהַפְעִיל אוֹתוֹ, אֵינֶנּוּ חַי בֶּאֱמֶת, אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם בְּצוּרָה “סְמַרְטוּטִית”…!

אָדָם כָּזֶה תָּמִיד נִמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל תְּגוּבָה לַמְּצִיאוּת. הוּא לֹא פּוֹעֵל וְיוֹזֵם, אֶלָּא מֵגִיב. הוּא לֹא מְנַהֵל אֶת חַיָּיו, אֶלָּא תָּמִיד נוֹתֵן לְמִישֶׁהוּ אוֹ מַשֶּׁהוּ חִיצוֹנִי לוֹ לְנַהֵל אֶת חַיָּיו .

כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם כָּזֶה, אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה אָדָם שֶׁחַי “לְיַד הַחַיִּים”… , וְהֵם חוֹלְפִים עַל פָּנָיו.

רֹבֶד שֵׁנִי:

אָדָם שֶׁחַי בְּהִתְפַּעֲלוּת מֵהַמְצִיאוּת נִמְצָא בְּעֶצֶם בְּמַצָּב שֶׁל עַבְדוּת.

אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הָעַבְדּוּת הַפִיזִית, בָּהּ הָאָדָם מְשֻׁעְבָּד בְּגוּפוֹ לָאָדוֹן שֶׁמֵּעָלָיו. עַבְדוּת מֵעֵין זוֹ הָיְתָה קַיֶּמֶת פַּעַם בָּעוֹלָם בְּצוּרָה רְחָבָה, וּבְיָמֵינוּ הִיא עֲדַיִן קַיּמֶֶת בּמְִדָּה מְצמְֻצמֶֶת.

לְעֻמַּת זֹאת, יֶשְׁנָה עַבְדוּת קָשָׁה יוֹתֵר, וְהִיא הָעַבְדּוּת הַנַּפְשִׁית, בָּהּ אָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ חוֹפְשִׁי בֶּאֱמֶת, אֶלָּא תָּמִיד מְשֻׁעְבָּד לְגוֹרְמִים אֲחֵרִים שֶׁפּוֹעֲלִים עָלָיו, וְהוּא זֶה שֶׁמִּתְפַּעֵל מֵהֶם.

רֹב רֻבָּהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת חַיָּה בְּמַצָּב כָּזֶה שֶׁל עַבְדוּת. אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם חוֹפְשִׁיִים, וּבְעֶצֶם הֵם נְתוּנִים

בִּמְצִיאוּת קָשָׁה שֶׁל עַבְדוּת – שֶׁלִּפְעָמִים אֵינֶנָּה נִרְאֵית כְּכָזוֹ, אֲבָל הִיא נִמְצֵאת שָׁם בִּמְלֹא תָּקְפָּהּ. שִׁעְבּוּד לִיצָרִים, תַּאֲווֹת, מִדּוֹת רָעוֹת, כֶּסֶף, תַּאֲווֹת, כָּבוֹד, הִתְמַכְּרוּיּוֹת, עֲבוֹדָה וְכַד’ – זוֹ מְצִיאוּת יוֹם–יוֹמִית

אֵצֶל רוֹב הָעוֹלָם שֶׁמַּגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ כְּ”חוֹפְשִׁי”…, אֲבָל רָחוֹק מְאֹד מִלִּהְיוֹת בֶּאֱמֶת כָּזֶה.

וְלִהְיוֹת בְּמַצָּב שֶׁל עַבְדוּת כָּזוֹ – אֵלּוּ אֵינָם חַיִּים אֲמִתִּיִּים…

רֹבֶד שְׁלִישִׁי:

הַבְּעָיָה הָאֲמִתִּית בְּהִתְפַּעֲלוּת, הִיא הַמַּצָּב הָרוּחָנִי הֶעָמֹק שֶׁהִיא יוֹצֶרֶת אֶצְלֵנוּ. אָדָם שֶׁחַי בְּהִתְפַּעֲלוּת מֵהַמְצִיאוּת – נִמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל נִתּוּק מֵהַקָּבָּ”ה!!!

אָדָם שֶׁנּוֹתֵן לַמְּצִיאוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה לְהַפְעִיל אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם שֶׁלִּי זוֹ הַמְּצִיאוּת )הַפְּנִימִית אוֹ הַחִיצוֹנִית(, – וְהִיא בִּלְבַד…

אָדָם כָּזֶה שֶׁנּוֹתֵן לַמְּצִיאוּת הַזּוֹ תֹּקֶף וְעָצְמָה, חַי בְּפַחַד, כַּעַס, קִיטוּר וְכוּ’ וְכוּ’, בְּעוֹד שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ אֶת מְקוֹר הַמְּצִיאוּת עַצְמָהּ. מִי שֶׁחַי בְּנִתּוּק מִמְּקוֹר הַמְּצִיאוּת – אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת חַי. “רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים”.

סוּג כָּזֶה שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, אֲבָל בְּאֹפֶן עָמֹק וְנִסְתָּר הוּא חַי בְּנִתּוּק מֵהַקָּבָּ”ה בְּעַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא מָלֵא הִתְפַּעֲלוּת מֵהַמְצִיאוּת עַצְמָהּ…

לֹא פָּשׁוּט לְהַגִּיד, אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מוֹצִיא אֶת הַקָּבָּ”ה מֵהָעוֹלָם, זֶה סוּג שֶׁל כְּפִירָה ]גַּם אִם זֶה לֹא נַעֲשֶׂה מַמָּשׁ בְּמוּדָע[.

רֹבֶד רְבִיעִי:

אָמְנָם יֵשׁ מַדְרֵגָה שֶׁנִּמְצֵאת מֵעַל הַמַּדְרֵגָה הַקּוֹדֶמֶת. בַּמַּדְרֵגָה הַזּוֹ אָדָם כְּבָר נוֹתֵן מָקוֹם לַקָּבָּ”ה, וְעִם זֹאת עֲדַיִן הוּא נוֹתֵן מָקוֹם גַּם לַמְּצִיאוּת.

עַל הַמַּדְרֵגָה הַזּוֹ נֶאֱמַר: “עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה’ הָאֱלֹהִים – לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו ”.

צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מַצָּב שֶׁל מֵעֵין עֲבוֹדָה זָרָה בְּשִׁתּוּף. הַיְנוּ: אָדָם יָכוֹל לַעֲבוֹד אֶת הַקָּבָּ”ה, וְיַחַד עִם זֹאת לַעֲבוֹד בְּמַקְבִּיל גַּם לְאֵיזֶה מְצִיאוּת חִיצוֹנִית שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעְזוֹר לוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, אוֹ לְהַזִּיק לוֹ בְּמַשֶּׁהוּ. הוּא כְּאִלּוּ מַאֲמִין, אֲבָל בְּעֶצֶם מָלֵא חֲשָׁשׁוֹת וּפְחָדִים מֵהַמְצִיאוּת…

הַשְּׁאֵלָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁעָלֵינוּ לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמֵנוּ:

מִי בֶּאֱמֶת נִמְצָא בְּמֶרְכַּז הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ:

אֲנַחְנוּ? הַיְּצָרִים שֶׁלָּנוּ? הַמִּשְׁפָּחָה? הַחֲבֵרִים? הַסְּבִיבָה?… הַאִם יִתָּכֵן שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן פָּשׁוּט לֹא שַׂמְנוּ לֵב שֶׁ”הָעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר”?

הַאִם יִתָּכֵן שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת וְנָתַנּוּ לְגוֹרְמִים אֲחֵרִים, כִּבְיָכוֹל, לְנַהֵל אֶת מְצִיאוּת חַיֵּינוּ…?

סִפֵּר הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא זַצַ”ל:

מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּצְרַךְ לְהַלְוָאָה מֵאָדָם עָשִׁיר. הוּא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְרַק שָׁמַע עַל נְדִיבוּתוֹ הָרַבָּה. הוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ, וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ הַמְפֹאָר. בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד מָלֵא הִתְפַּעֲלוּת מִכָּל הָעֹשֶׁר, הוּא מְזַהֶה דְּמוּת הֲדוּרָה עוֹמֶדֶת מוּלוֹ, וְאוֹתָהּ דְּמוּת שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ בְּלַעַג: “מַה אַתָּה רוֹצֶה…?”

“אֲנִי… רָצִיתִי לְשׂוֹחֵחַ עִם בַּעַל הַבַּיִת, בְּבַקָּשָׁה”

אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. “אֲנִי הוּא בַּעַל הַבַּיִת” עָנָה הַלָּה בִּיהִירוּת, “בִּשְׁבִיל מַה בָּאתָ?”

לְפֶתַע נִשְׁלַחַת יָד מֵאָחוֹר וְתוֹפֶסֶת אֶת אוֹתוֹ אָדָם בְּצַוָּארוֹ וְקוֹל לוֹעֵג נִשְׁמַע: “אַתָּה בַּעַל הַבַּיִת…?”

הָאִישׁ הִתְגַּמֵּד וְנִהְיָה קָטָן, וְהוּא גִּמְגֵּם: “סְתָם… לא הִתְכַּוַּנְתִּי… עָשִׂיתִי בְּדִיחָה קְטַנָּה…”

אָז יָצָא בַּעַל הַבַּיִת הָאֲמִתִּי וְאָמַר: “אַל תָּשִׂים לֵב אֵלָיו, הוּא סְתָם אֶחָד מִן הַמְשָׁרְתִים, בּוֹא עִמִּי לַלִּשְׁכָּה וְאֶשְׁמַע בְּשִׂמְחָה אֶת בַּקָּשָׁתְךָ”.

הַאִם יִתָּכֵן שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ מְלֵאֵי הִתְפַּעֲלוּת מֵאֵיזֶה מְשָׁרֵת עָלוּב… תּוֹךְ כְּדֵי שִׁכְחַת בַּעַל הַבַּיִת הָאֲמִתִּי?

אִם נַעֲמִיק מְעַט, נָבִין עַד כַּמָּה נוֹשֵׂא זֶה חָשׁוּב וּמֶרְכָּזִי בִּמְצִיאוּת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ כְּעַם וְשֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כִּפְרָט. נַדְגִים בְּכַמָּה דֻּגְמָאוֹת:

א. בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּמֵאָז בְּכָל שָׁנָה בֶּחָג הַפֶּסַח, הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ לֶאֱכוֹל דַּוְקָא מַצָּה. הַמְּיֻחָד בַּמַּצָּה שֶׁהִיא מְצִיאוּת שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם הִתְפַּעֲלוּת. בַּמַּצָּה אֵין מַשֶּׁהוּ שֶׁיִּגְרֹם לַמַּצָּה לִתְפֹּחַ וְלִגְדֹּל מֵעֵבֶר לְמַה שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת.

הַמַּצָּה מְבַטֵּאת מְצִיאוּת חַיִּים פְּשׁוּטָה שֶׁל אֱמוּנָה בְּלִי הַכְנָסַת גּוֹרְמִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת נוֹסָפִים לְתוֹךְ הַמְּצִיאוּת. וְלָכֵן הִיא נִקְרֵאת “לֶחֶם אֱמוּנָה“.

יוֹתֵר מִזֶּה: הַמַּצָּה גַּם נִקְרֵאת “לֶחֶם הָרְפוּאָה“, כֵּיוָן שֶׁחֹסֶר הַהִתְפַּעֲלוּת הִיא הָרְפוּאָה הָאֲמִתִּית לְכָל הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ.

הַרְבֵּה מֵהַחֳלָאִים שֶׁל הָעוֹלָם נוֹבְעִים מִתְּגוּבָה לַמְּצִיאוּת: כְּעָסִים, מְתָחִים, קִנְאָה וְכַד‘ מַשְׁפִּיעִים מְאֹד עַל הַמַּצָּב הַנַּפְשִׁי שֶׁלָּנוּ, וְגוֹרְמִים לִמְתָחִים בְּתוֹכֵנוּ פְּנִימָה. הַמַּצָּה קוֹרֵאת לָנוּ לִהְיוֹת פְּשׁוּטִים בֶּאֱמֶת, וְלֹא לָתֵת לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לְנַפֵּחַ אוֹתָנוּ!

וּמִתּוֹךְ דֻּגְמָא זוֹ נוּכַל לְהָבִין עַד כַּמָּה הַדְּבָרִים צְרִיכִים לִהְיוֹת מֻחְלָטִים, שֶׁהֲרֵי כָּל פֵּרוּר, וַאֲפִילוּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁל חָמֵץ אָסוּר בְּאִסּוּר חָמוּר. הַיְנוּ: כָּל מְצִיאוּת שֶׁל הִתְפַּעֲלוּת חִיצוֹנִית שֶׁגּוֹרֶמֶת לְאֵיזֶה שֶׁהוּא “נִפּוּחַ“

וּמַשְׁמָעוּת בְּחַיֵּינוּ מֵעֵבֶר לַמְּצִיאוּת שֶׁל הַקָּבָּ“ה – הִיא חָמֵץ גָּמוּר!

ב. נֵס פּוּרִים מְאֻפְיָן עַ“י שְׁתֵּי דְּמוּיוֹת שֶׁגַּם הֵם בְּחִינַת “חָמֵץ וּמַצָּה“. הָמָן הַמָּלֵא עֹשֶׁר וְכָבוֹד אֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לְהַרְגִּישׁ שָׂמֵחַ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אָדָם אחֶָד בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁאֵינֶנּוּ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ עֲדַיִן… הַהִתְנַפְּחוּת וְהַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ מַעֲבִירִים אוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ, וְכָל כֻּלּוֹ מָלֵא רָצוֹן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹמֵד בְּדַרְכּוֹ.

לְעֻמָּתוֹ מָרְדְּכַי, אֵינֶנּוּ מִתְפַּעֵל כְּלָל וּכְלָל מֵהָמָן וְהָעוֹצְמָה הַמְּזֻיֶּפֶת שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְשַׁדֵּר… אַדְּרַבָּא, הוּא אֵינֶנּוּ מֵגִיב אֶל הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ בִּכְלָל: “וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ “. מָרְדְּכַי לֹא רַק שֶׁאֵינֶנּוּ קָם לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָמָן, אֶלָּא אֲפִילוּ לֹא מֵזִיז אֵיבָר כָּלְשֶׁהוּא לְכִווּנוֹ…

חֹסֶר הַהִתְפַּעֲלוּת הַזּוֹ “מְפוֹצֵץ” אֶת הָמָן… “וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה“.

מָרְדְּכַי מְלַמֵּד אֶת כֻּלָּנוּ שֶׁאֵין לָנוּ לְהִתְרַגֵּשׁ מִשּׁוּם כֹּחַ שְׁלִילִי בַּמְּצִיאוּת, וְעָלֵינוּ לֹא לְהָגִיב אֵלָיו כְּלָל !

ג. בְּסֵפֶר הַהֲלָכוֹת הַבְּסִיסִי שֶׁל הַיַּהֲדוּת, הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, עוֹד לִפְנֵי הַפֵּרוּט שֶׁל הַהֲלָכוֹת עַצְמָן, כּוֹתֵב הָרַמָ“א אֶת הַמִּילִים הַבָּאוֹת : “וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת השי“ת“.

מַדּוּעַ זֶה דָּבָר כָּל כָּךְ חָשׁוּב עוֹד לִפְנֵי תְּחִלַּת הַלִּמּוּד? כֵּיוָן שֶׁמִּי שֶׁיִּתֵּן לַמְּצִיאוּת וְלַסְּבִיבָה לְהַפְעִיל אוֹתוֹ, בֶּאֱמֶת לֹא יוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה!!! אָדָם כָּזֶה יִהְיֶה תָּמִיד עָסוּק בְּאֵיךְ הוּא נִרְאֶה, וּבַמֶּה שֶׁאוֹמְרִים אוֹ לֹא אוֹמְרִים עָלָיו וְכוּ‘… אָדָם כָּזֶה אוּלַי יְקַיֵּם בְּאֹפֶן טֶכְנִי מִצְווֹת, אֲבָל אֶת הַקָּבָּ“ה הוּא יִשְׁכַּח!!! אִם בּנְיֵ אָדָם גּוֹרְמִים לְךָ לַעֲשׂוֹת אוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים, אָז הַקָּבָּ“ה לֹא נִמְצָא שָׁם…

מפגש שלישי

אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ בַּמִּפְגָּשִׁים הַקּוֹדְמִים, יְכוֹלָה לַעֲלוֹת כָּאן שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה: אִם הָעִנְיָן הוּא לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל חֹסֶר הִתְפַּעֲלוּת

מֵהַמְצִיאוּת – הַאִם כָּל זֶה לֹא יָכוֹל לְהָבִיא אוֹתָנוּ לְאֵיזֶה סוּג שֶׁל אֲדִישׁוּת אוֹ פָּסִיבִיּוּת?

וְהַתְּשׁוּבָה הַפְּשׁוּטָה הִיא שֶׁזֶּה דַּוְקָא הָפוּךְ: הָאָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ מִתְפַּעֵל מֵהַמְצִיאוּת – הוּא הַפּוֹעֵל וְהָעוֹשֶׂה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר!

אֵיךְ זֶה מִסְתַּדֵּר יַחַד?

צָרִיךְ לְהָבִין: כְּשֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים “לֹא לְהִתְפַּעֵל מֵהַמְצִיאוּת”, הַכַּוָּנָה הִיא לְחֹסֶר הִתְפַּעֲלוּת מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא מִחוּץ לַקָּבָּ”ה עַצְמוֹ.

אָמְנָם מִי שֶׁכָּל כֻּלּוֹ חַי וּמַרְגִּישׁ אֶת מְצִיאוּת הַקָּבָּ”ה בְּחַיָּיו, מִי שֶׁהַקָּבָּ”ה הוּא זֶה שֶׁ”מַּפְעִיל” אוֹתוֹ – הוּא הָאָדָם שֶׁחַי בָּעוֹצְמוֹת הֲכִי גְּבוֹהוֹת שֶׁיֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי כָּל כֻּלּוֹ בָּטֵל וּמְבֻטָּל כְּלַפֵּי הַגֹּדֶל הָאֱלֹקִי, וְהוּא לֹא נוֹתֵן לְשׁוּם מְצִיאוּת אַחֶרֶת לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו – מִמֵּילָא הוּא מָלֵא כֹּחוֹת וְעוֹצְמָה אֵין סוֹפִיִּים!!!

אָדָם כָּזֶה חַי מַמָּשׁ כְּשָׁלִיחַ שֶׁהִתְבַּטֵּל לַמְּשַׁלֵּחַ. בִּבְחִינַת יַד אֲרֻכָּה שֶׁל הַמְשַׁלֵּחַ בַּמְּצִיאוּת.

נַדְגִים אֶת הָעִנְיָן:

א. כַּיָּדוּעַ, אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה אָדָם שֶׁפָּעַל וְעָשָׂה רַבּוֹת, עַד שֶׁגִּיֵּר רִבְבוֹת וַאֲלָפִים שֶׁהָפְכוּ לִהְיוֹת בֵּית אַבְרָהָם. כְּמוֹ כֵן מָצָאנוּ שֶׁהוּא נִלְחַם מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת נֶגֶד מְלָכִים חֲזָקִים וּמַכְנִיעַ אוֹתָם.

לְעֻמָּתוֹ, בְּנוֹ, יִצְחָק אָבִינוּ, נִרְאֶה בְּעֵינֵנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר פָּסִיבִי: הוא נֶעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מְבִיאִים לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ. הוּא נִהְיָה עִוֵּר. רִבְקָה מַחְלִיפָה לוֹ אֶת עֵשָׂו בְּיַעֲקֹב. לִכְאוֹרָה זוֹ מַדְרֵגָה נְמוּכָה יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ.

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁזֶּה בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ: דַּוְקָא הַפָּסִיבִיּוּת הַזּוֹ, דַּוְקָא חֹסֶר הַהִתְפַּעֲלוּת מִמַּה שֶׁקּוֹרֶה לִי, וּפִנּוּי הַמָּקוֹם בֶּאֱמֶת לַהוֹפָעָה שֶׁל הַקָּבָּ”ה בְחַיַּי – הֵם הַגֹּדֶל הָאֲמִתִּי. זוֹ לֹא פָּסִיבִיּוּת שֶׁל מִסְכֵּנוּת, אֶלָּא פָּסִיבִיּוּת אֱלֹקִית: אֲנִי לֹא מִתְפַּעֵל וּמוּפְעָל ע”י שׁוּם גּוֹרֵם חִיצוֹנִי, אֶלָּא מַמָּשׁ נוֹתֵן לַקָּבָּ”ה לְהוֹפִיעַ בְּחַיַּי וּלְנַהֵל אוֹתָם. זֶה גֹּדֶל וְעוֹצְמָה אַדִּירִים .

ב. כְּשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹמֵר: “וְנַחְנוּ מָה” , הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, וּמִמֵּילָא אֶפְשָׁר לִדְרֹךְ עָלָיו וְכַד’… הוּא מִתְכַּוֵּן לוֹמַר: אֲנִי כְּשֶׁלְעַצְמִי – מַה אֲנִי? אֶלָּא אֲנִי כָּל כֻּלִּי הוֹפָעָה שֶׁל הַקָּבָּ”ה בָּעוֹלָם, וּכְשֶׁאַתֶּם מִתְלוֹנְנִים עָלַי, הֲרֵי זֶה לֹא עָלַי בְּאֹפֶן אִישִׁי אֶלָּא עַל הוֹפָעַת הַקָּבָּ”ה דַּרְכִּי: “לֹא עָלֵינוּ תְּלוּנוֹתֵיכֶם כִּי אִם עַל ה’“.

ג. וַהֲרֵי זוֹ בְּחִינַת הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁמִּצַּד אֶחָד אָמַר: “וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – מַה אֲנִי? ” – שֶׁבְּמַבָּט רִאשׁוֹן נִשְׁמַע מַצָּב שֶׁל פָּסִיבִיּוּת וְחֹסֶר עֲשִׂיָּה. אֲבָל הוּא מַקְדִּים וְאוֹמֵר: “אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי?”. הַיְנוּ: שֶׁכָּל הָעֲשִׂיָּה תְּלוּיָה אַךְ וְרַק בִּי. הַיְנוּ: אֲנִי פּוֹעֵל וְעוֹשֶׂה מִתּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת לַקָּבָּ”ה.

וְהַדְּבָרִים מַתְאִימִים לִדְבָרָיו בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:

“אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן כְּשֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה אָמַר כֵּן: אִם אֲנִי כָּאן הַכֹּל כָּאן וְאִם אֵינִי כָּאן מִי כָּאן ”.

וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן לַמְּצִיאוּת הָאִישִׁית הָאֶגוֹאִיסְטִית שֶׁלּוֹ כְּהִלֵּל הַזָּקֵן, אֶלָּא אַךְ וְרַק לַהוֹפָעָה הָאֱלוֹקִית שֶׁמּוֹפִיעָה דַּרְכּוֹ, וְהִיא זוֹ שֶׁנּוֹתֶנֶת לוֹ כֹּחַ וִיכֹלֶת לִפְעֹל בִּמְלֹא הָעוֹצְמָה בַּמְּצִיאוּת כִּנְשִׂיא יִשְׂרָאֵל.

כְּדַאי לְהָבִיא כָּאן אֶת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁל הָרַמְבַּ”ם 9:

“וְתִהְיֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתְמֶדֶת בְּמִי שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע הַהוּא הַמְּזֻמָּן לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֵלָיו, וְעִם הִפָּנוּת

מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם וְהִשִּׂיגוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּדְּרָכִים הָאֲמִתִּיִּים ]כַּוָּנָתוֹ שֶׁיְּדַּבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בַּה‘ יִתְבָּרַךְ[ וְשִׂמְחָתוֹ בְּמַה שֶׁהשִִּׂיג , אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְרֶה אָז לָאִישׁ הַהוּא מִין מִמִּינֵי הָרָעוֹת, כִּי הוּא עִם הַשֵּׁם וְהַשֵּׁם עִמּוֹ. אֲבָל בְּהָסִיר מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהַשֵּׁם,

אֲשֶׁר הוּא אָז נִבְדָּל מֵהַשֵּׁם, הַשֵּׁם נִבְדָּל מִמֶּנּוּ, וְהוּא אָז מְזֻמָּן לְכָל רַע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָאֵהוּ“.

וּמֵעֵין זֶה כָּתַב גַּם בְּ“נֶפֶשׁ הַחַיִּים” “וּבֶאֱמֶת הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּסְגוּלָה נִפְלָאָה לְהָסִיר וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל דִּינִים וּרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלוֹט בּוֹ וְלֹא יַעֲשׂוּ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל:

כְּשֶׁהָאָדָם קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר הַלֹּא ה‘ הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כְּלָל

וְהַכֹּל מָלֵא רַק אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּטּוּל גָּמוּר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם כֹּחַ וְרָצוֹן בָּעוֹלָם,

וּמְשַׁעְבֵּד וּמְדַבֵּק טֹהַר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק לַאֲדוֹן יָחִיד ב“ה – כֵּן יַסְפִּיק הוּא יִתְבָּרַךְ בְּיָדוֹ שֶׁמִּמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְעֹל לוֹ שׁוּם דָּבָר כְּלָל“

וְהֵם הֵם הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ, דְּהַיְנוּ:

כְּשֶׁאָדָם בֶּאֱמֶת מְבַטֵּל כָּל הַשְׁפָּעָה וְהִתְפַּעֲלוּת מִמְּצִיאוּת כָּלְשֶׁהִיא, וְנוֹתֵן אַךְ וְרַק לַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית לְהַפְעִיל אוֹתוֹ – הוּא מְקַבֵּל עוֹצְמוֹת אַדִּירוֹת שֶׁל עֲשִׂיָּה, בִּטָּחוֹן וְשִׂמְחָה אֵין סוֹפִיִּים, וַהֲרֵי הוּא מַמָּשׁ בִּבְחִינַת: “עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ ”. הוּא חַי אֶת מְצִיאוּת הָעוֹלָם הַבָּא כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

מפגש רביעי

הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ הֵם, כַּמּוּבָן, לֹא רַק דְּבָרִים גְּבוֹהִים וּמְרוֹמְמִים אֶלָּא הֵם יוֹרְדִים וּמְאִירִים אֶת כָּל חַיֵּי המַּעַשֲֶׂה.

מִי שֶׁבֶּאֱמֶת יַפְנִים אֶת מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ, יוּכַל לְהָבִין שֶׁהַדָּבָר יָכוֹל לִגְרֹם לְמַהְפָּךְ שֶׁל מַמָּשׁ בְּכָל מְצִיאוּת הַחַיִּים שֶׁלוֹ, וְגַם לַעְזוֹר בְּמִקְרִים שֶׁל בְּעָיוֹת בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ.

בּוֹאוּ נַחְשֹׁב עַל מַצָּבִים בְּעָיָתִיִּים שְׁכִיחִים בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, וּנְנַסֶּה לִרְאוֹת כֵּיצַד הֵגַבְנוּ עֲלֵיהֶם עַד הַיּוֹם, וּלְאוֹר מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ – מַה נִּתָּן לְהָגִיב בְּצוּרָה אַחֶרֶת. הַמְּשֻׁתָּף לְכָל הַדֻּגְמָאוֹת הָאֵלּוּ הוּא עֶצֶם הַהִתְפַּעֲלוּת וְהַהִתְיַחֲסוּת שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לְאוֹתָם מַפְרִיעִים,

שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יוֹצְרִים אֶצְלֵנוּ תּוֹצָאוֹת לֹא רְצוּיוֹת. צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּעֶצֶם לַכֹּחַ הָרַע אֵין כּוֹחַ מִצַּד עַצְמוֹ.

המצב התגובה הרגילה התוצאה

אתַָּה מִתְפּלַּ ל –מַגִּיעוֹת לְךָ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁמַּפְרִיעוֹת לְךָ

אַתָּה בְּוִכּוּחַ עִם אשְִׁתּךְָ

עָשִׂיתָ חֵטְא כָּלְשֶׁהוּא

כְּנִיסָה לְמַאֲבָק איִתָן

צְעָקוֹת, מַאֲבָק,

כַּעַס, רָצוֹן לְנַצֵּחַ

אַכְזָבָה, אַשְׁמָה,

כּעַַס עַצמְִי

עֲיֵפוּת, מַאֲבָק

נְתִינַת כּוֹחַ

וּמַשְׁמָעוּת

לְמַחְשָׁבוֹת

רִחוּק

עַצְבוּת, תְּחוּשָׁה שְׁלִילִית עַל עצַמְְךָ

אֶת כָּל כֹּחוֹ, הָרַע שׁוֹאֵב רַק מֵהַהִתְיַחֲסוּת שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לוֹ.

כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר נִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ: מִתְּחוּשַׁת הַנְּפִילָה אַחֲרֵי חֵטְא, מֵהָאִשָּׁה אוֹ הַיְלָדִים שֶׁמַּרְגִּיזִים אוֹתָנוּ, מֵהַסְּבִיבָה וְכַד’ – זֶה עַצְמוֹ נוֹתֵן לוֹ כּוֹחַ וּמַשְׁמָעוּת כְּלַפֵּינוּ, וּמִמֵּילָא זֶה עַצְמוֹ מַעֲנִיק לוֹ אֶת הַ”דֶּלֶק” לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

אֵיךְ לֹא מִתְפַּעֲלִים?

הַפִּתְרוֹן לְכָל הַהִתְפַּעֲלוּת הִיא:

שָׁלָב רִאשׁוֹן: לְנַסּוֹת לְזַהוֹת מַהֵם הַמַּצָּבִים בָּהֶם אֲנִי מִתְפַּעֵל מֵהַמְצִיאוּת )הַפְּנִימִית אוֹ הַחִיצוֹנִית( בְּחַיַּי. מַהֵם הַגּוֹרְמִים, הַזְּמַנִּים, הָאֲנָשִׁים וְכַד’ – שֶׁגּוֹרְמִים לִי הִתְפַּעֲלוּת שְׁלִילִית.

שָׁלבָ שְׁניִ: לִבְחֹן אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל, וְאֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁאֲנִי מוּבָל ע”י הַמְּצִיאוּת וְלֹא מוֹבִיל וּמְנַהֵל אֶת חַיַּי.

שָׁלבָ שְׁליִשִׁי: לִזְכֹּר וּלְהַפְנִים שׁוּב וָשׁוּב: “אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!”. בָּעוֹלָם שֶׁלִּי רַק הַקָּבָּ”ה הוּא זֶה שֶׁנִּמְצָא, וְהוּא זֶה שֶׁמַּפְעִיל אוֹתִי וְאֶת חַיַּי. מֵעֵבֶר לְכָךְ, אֵין שׁוּם תֹּקֶף וּמַשְׁמָעוּת לְשׁוּם כּוֹחַ אַחֵר.

שָׁלבָ רְביִעיִ: זִלְזוּל וְחֹסֶר הִתְיַחֲסוּת. כָּל פַּעַם שֶׁיֶּשְׁנָה הִתְפַּעֲלוּת – פָּשׁוּט לִלְעֹג לָהּ, וְלֹא לָתֵת לָהּ אֵיזֶה שֶׁהוּא תֹּקֶף.

שלב א:

שֵׁב עִם עַצְמְךָ, וַחֲשֹׁב עַל לְפָחוֹת 5 מַצָּבִים שְׁכִיחִים בְּחַיֶּיךָ בָּהֶם אַתָּה מֵגִיב בְּהִתְפַּעֲלוּת כְּלַפֵּי הַמְּצִיאוּת.

רְשֹׁם אֶת הַמִּקְרֶה, הַתְּגוּבָה וְאֶת הַתּוֹצָאוֹת שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל כּרֶָגעַ .

תרגיל

	המצב	התגובה הנוכחית	התוצאה
1
2
3
4
5

שלב ב:

רְשֹׁם שׁוּב אֶת אוֹתָם הַמַּצָּבִים – אֲבָל כָּעֵת נַסֵּה לַחֲשֹׁב עַל אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת שֶׁל תְּגוּבָה, בָּהּ אֵינְךָ מֻשְׁפָּע וּמִתְפָּעֵל כְּלָל מֵהַמְצִיאוּת.

נַסֵּה לַחְשֹׁב עַל מַצָּב וְעֶמְדָה נַפְשִׁית בּוֹ אַתָּה מַמָּשׁ מְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק: “שִׁוִּיתִי ה‘ לְנֶגְדִּי תָּמִיד” – רַק הקב“ה נִמְצָא

בְּעוֹלָמְךָ, וְרַק הוּא זֶה שֶׁמַּפְעִיל אוֹתְךָ. מֵעֵבֶר לְכָךְ – אֵין שׁוּם דָּבָר אַחֵר שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ.

וּמִתּוֹךְ הָעֶמְדָה הַנַּפְשִׁית הַזּוֹ, נַסֵּה לִכְתֹּב כָּעֵת:

מַה יִּהְיוּ הַתְּגוּבוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלְּךָ, וּמַה יִּהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלְּךָ.

	המצב	התגובה החדשה	התוצאה
1
2
3
4
5

אֶפִּילוֹג

“שְׁמַע סִפּוּר:

אֶתְמוֹל אֲנִי שׁוּב יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה כּוֹס קָפֶה. הַבַּת שֶׁלִּי זוֹרֶקֶת כַּדּוּר – וְהַכּוֹס שׁוּב עָפָה עָלַי…”.

“נוּ? וּמַה הָיְתָה הַתְּגוּבָה שֶׁלְּךָ…?”

“לֹא תַּאֲמִין: פָּשׁוּט לֹא הֵגַבְתִּי! זֶה לֹא רַק שֶׁלֹּא צָעַקְתִּי עָלֶיהָ, אֶלָּא פָּשׁוּט לֹא הִתְפָּעַלְתִּי…

הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה רְצוֹן ה’ מַמָּשׁ, וּפָשׁוּט קָמְתִּי בְּשִׂיא הַנַּחַת: נִיקִּיתִי אֶת הַשֻׁלְחָן, הֶחְלַפְתִּי חֻלְצָה, וְחִיַּכְתִּי לַבַּת שֶׁלִּי.

רָאִיתִי אֶת הַהַפְתָּעָה עַל הַפָּנִים שֶׁלָּהּ מֵהַתְּגוּבָה הַכֹּל כָּךְ שׁוֹנָה שֶׁלִּי.

אֲנִי מַמָּשׁ חוֹשֵׁב שֶׁהַשִּׁעוּרִים וְהַתַּרְגִּילִים הָאֵלּוּ גּוֹרְמִים לִי שִׁנּוּי שֶׁל מַמָּשׁ!

זֶה לֹא קָרָה לִי בְּיוֹם אוֹ יוֹמַיִם, אֲבָל אַחֲרֵי תְּקוּפָה לֹא אֲרֻכָּה, וּמִתּוֹךְ תְּשׂוּמַת לֵב לְהִתְפַּעֲלוּיוֹת בַּחַיִּים שֶׁלִּי – הַשִּׁנּוּי הַזֶּה קוֹרֶה.

בָּרוּר שֶׁזּוֹ מַמְשִׁיכָה לִהְיוֹת עֲבוֹדָה לְכָל הַחַיִּים, אֲבָל עֶצֶם הָעֵרָנוּת וְהַמּוּדָעוּת שֶׁלִּי לַנּוֹשֵׂא הַזֶּה, עוֹזֶרֶת לִי מְאֹד בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִקְרֹא כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, וְלַעֲבֹד עַל עַצְמוֹ. הַתּוֹצָאוֹת שָׁווֹת מַמָּשׁ !!!”.

רוצה להמשיך לגלות את הדרך פנימה?…

שיעורי לילה מידי ערב

בתחומי הפנימיות, החסידות ועבודת ה‘

דרך ניגון הגאולה המיוחד של דורנו

]בבית הרמח“ל בירושלים[

ספרים וחוברות

במגוון תחומים בעבודת ה‘

אתר עם אלפי שיעורים

www.pnima.org.il

מכון להכשרת מנחים

בדרך הייחודית של “הדרך פנימה“

לקבלת פרטים נוספים:

shmin.shmin@gmail.com