עוֹצמת העצמוּת שבתוכינו – חוברת ג’

חוברת שלישית בסדרה – להורדה
מתוך שיעוריו של הרב אליהו עובדיה שליט”א

פְּתִיחָה

חֲצוֹת לַיְלָה.

רוּח יְרוּשָׁלְמִית קָרָה עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹבוֹת.

בְּשָׁעָה שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם נָמִים כְּבָר אֶת שְׁנָתָם,

נִדְלָק הָאוֹר בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ.

לַיְלָה אַחֲרֵי לַיְלָה,

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּבְאוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ שֶׁבִּשְׁכוּנַת הַר נוֹף,

מַגִּיעָה לְכָאן אוֹתָהּ קְבוּצַת אֲנָשִׁים

שֶׁבָּאָה לִלְמֹד וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל מְצִיאוּת הַחַיִּים

בְּמַבָּט שׁוֹנֶה, עָמֹק וַאֲמִתִּי.

לְעִתִּים בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם אָרֹךְ

הָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת מְעַט,

אַךְ בְּנֵי הַחֲבוּרָה מְעוֹרְרִים זֶה אֶת זֶה,

וּסְבִיב שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים הֵם שׁוֹמְעִים

דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים חֲדָשִׁים – שֶׁהֵם בְּעֶצֶם יְשָׁנִים מְאֹד.

הָרַב מְתַבֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּדִבְרֵי אַגָּדָה, אֱמוּנָה, מוּסָר,

פָּרָשַׁת שָׁבוּעַ, חֲסִידוּת וּפְנִימִיּוּת

כְּיַד ה’ הַטּוֹבָה עָלָיו,

וְהַדְּבָרִים הוֹלְכִים וּמִתְבָּרְרִים, הוֹלְכִים וּמְאִירִים

מִיּוֹם לְיוֹם וּמִשָּׁבוּע לְשָׁבוּעַ.

וּמִפַּעַם לְפַעַם, וּמִנּוֹשֵׂא לְנוֹשֵׂא

מִתְבָּרֵר שֶׁ”תּוֹרַת ה’ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ”,

וּכְשֶׁלּוֹמְדִים לְהִתְבּוֹנֵן עַל הַמְּצִיאוּת בִּתְמִימוּת

אָכֵן זוֹכִים שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִתְעַלָּה בְּשִׂמְחָה, מִתּוֹךְ נֹעַם וּרְגִיעָה.

וְגַם מִי שֶׁבִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ עָמַד מִבַּחוּץ,

וְהַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵם לֹא דִּבְּרוּ אֵלָיו כִּבְיָכוֹל,

הִנֵּה גַּם לוֹ הִתְבָּרֵר בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן וְהֶמְשֵׁךְ הַהַתְמָדָה

שֶׁהוּא אַט אַט נִכְנַס אֶל “הַדֶּרֶךְ פְּנִימָה“,

“וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר”, “וּכְבוֹד ה’ עָלַיִךְ זָרָח”.

וּמְעַט מִן פְּנִימִיּוּת הַדְּבָרִים

שֶׁהָלְכוּ וְהִתְבָּרְרוּ בְּאוֹתָם הַלֵּילוֹת בִּשְׁעַת חֲצוֹת

מוּבֵאת כָּאן לִפְנֵיכֶם,

עִם הַהַזְמָנָה לְכָל אֶחָד לְהִכָּנֵס וְלִטְעֹם מִן “הַדֶּרֶךְ פְּנִימָה“.

הַמִּפגְש הראשון

מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִלְמֹד בַּמִּפְגָּשִׁים הַקְּרוֹבִים הֵם דְּבָרִים שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לְחֵלֶק מִכֶּם כִּדְבָרִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי.

הֻרְגַּלְנוּ לַחֲשֹׁב עַל מֻשָּׂגִים מְסֻיָּמִים בְּאֹפֶן אֶחָד, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן יִהְיֶה שׁוֹנֶה מִמַּהֲלַךְ הַמַּחֲשָׁבָה הָרָגִיל.

בְּאֹפֶן כְּלָלִי כְּדַאי לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ 2 מַעֲרָכוֹת:

א. .מַעֲרֶכֶת שֶׁקּוֹלֶטֶת מֵידָע חָדָשׁ, וּמִיַּד מְקַטְלֶּגֶת אוֹתוֹ וּמַשְׁוָה אוֹתוֹ לְמַה שֶּׁהִיא כְּבָר מַכִּירָה, וּמִמֵּילָא אוֹמֶרֶת: “זֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאֲנִי כְּבָר מַכִּירָה”, וְלָכֵן הִיא דּוֹחָה אוֹתוֹ בִּגְלַל שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל כְּבָר מֻכָּר לָהּ.

ב. .מַעֲרֶכֶת שֶׁקּוֹלֶטֶת מֵידָע חָדָשׁ וְאוֹמֶרֶת: “בְּמַה הַמֵּידַע הַזּהֶ שׁוֹנֶה מִמַּה שֶּׁאֲנִי כְּבָר מַכִּירָה? אֵיזֶה דָּבָר חָדָשׁ יֵשׁ כָּאן שֶׁאֲנִי יָכוֹלָה לִלְמֹד”?, וְאָז מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת וַעֲנָוָה הִיא פְּתוּחָה אֵלָיו.

גַּם כָּאן, עָלֵינוּ לָבוֹא מִתּוֹךְ פְּתִיחוּת וַעֲנָוָה לִשְׁמוֹעַ וְלִלְמֹּד הִסְתַּכְּלוּת מְעַט שׁוֹנָה עַל הַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ.

בְּסִדְרַת הַמִּפְגָּשִׁים הַבָּאָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְדַבֵּר עַל נוֹשֵׂא שֶׁנִּקְרָא: “השְַׁלמָהָ“.

כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֶת הַמִּלָּה הַזּוֹ, מִתְקַבֵּל הָרֹשֶׁם שֶׁמְּדֻבָּר עַל אֵיזֶה רָצוֹן לַעֲשׂוֹת “שׁוֹלֶם” עִם מִישֶׁהוּ, אוֹ לְ”הַשְׁלִים” מַשֶּׁהוּ שֶׁחָסֵר, אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ הִיא לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר וְעָמֹק יוֹתֵר, וּלְצוּרַת הִסְתַּכְּלוּת שׁוֹנָה עַל הַחַיִּים.

נַנִּיחַ שֶׁאֲנַחְנוּ נִגַּשׁ לְאָדָם שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ: “מַה מֵּנִיעַ אוֹתְךָ לַעֲבוֹדַת ה’?” “לָמָּה אַתָּה שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת?”,

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַתְּשׁוּבָה תִּהְיֶה: “לָמַדְתִּי, הֵבַנְתִּי, חָוִיתִי – וְלָכֵן אֲנִי מְקַיֵּם”. זוֹ מַדְרֵגָה יָפָה בַּעֲבוֹדַת ה’, אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהִיא דַּרְגָּה בְּסִיסִית בִּלְבַד.

לִכְאוֹרָה לֹא בָּרוּר: מַדּוּעַ זוֹ דַּרְגָּה בְּסִיסִית? מַה הַבְּעָיָה בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ: אָדָם לוֹמֵד – מֵבִין – מִתְמַלֵּא חֲוָיוֹת – וְעוֹבֵד אֶת ה’?

הַבְּעָיָה כָּאן הִיא שֶׁזּוֹ מַדְרֵגָה שֶׁל “לֹא לִשְׁמָהּ” .

כְּשֶׁמַּהֲלַךְ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי הוּא “אֲנִי מֵבִין אוֹ לֹא מֵבִין אֶת זֶה” – זוֹ יֵשׁוּת וְגַאֲוָה.

כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד מוּל כָּל דָּבָר בַּמְּצִיאוּת: הַקָּבָּ”ה, הַתּוֹרָה, הַמִּצְווֹת, וְכֵן מוּל מִקְרִים וְאֵרוּעִים שֶׁקּוֹרִים לִי, וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין וּלְהַכְנִיס הַכֹּל לַשֵּׂכֶל הַקָּטָן וְהַמְצֻמְצָם שֶׁלִּי, מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהָבִין כָּל דָּבָר וּלְהַרְגִּישׁ כָּל דָּבָר, )וּבְדֶרֶךְ כְּלָל גַּם יֵשׁ לִי מַה לּוֹמַר עַל הַכֹּל(… – נוֹצַר בְּתוֹכִי מַהֲלַךְ מַחֲשָׁבָה כָּזֶה: אִם אֲניִ מֵבִין / מַרְגִּישׁ / מִתְחַבֵּר – זֶה יָפֶה וְנֶחְמָד וּמְקֻבָּל עָלַי, אֲבָל אִם אֲנִי

לֹא מֵבִין / מַרְגִּישׁ / מִתְחַבֵּר – זֶה כְּבָר לֹא בְּסֵדֶר…, וְ”אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן…?”, וְ”לָמָּה זֶה קוֹרֶה לִי….” וְכַד’… וַאֲנִי מִתְמַלֵּא טְעָנוֹת כְּלַפֵּי הַקָּבָּ”ה וּכְלַפֵּי כָּל הָעוֹלָם – וְהַכֹּל בִּגְלַל שֶׁזֶּה לֹא מִסְתַּדֵּר לִי בַּהֲבָנָה…

מֵאֵיפֹה, בְּעֶצֶם, בָּא הָרָצוֹן הַזֶּה לְהָבִין וְלָחוּשׁ כָּל דָּבָר?

יֵשׁ בָּרָצוֹן הַזֶּה צַד חִיּוּבִי: אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְחֻבָּר אֶל כָּל דָּבָר בְּכָל חֶלְקֵי הָאִישִׁיּוּת שֶׁלִּי: מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה.

בְּשֹׁרֶשׁ הָעִנְיָן, זוֹ כַּוָּנָה יָפָה, וְעִם זֹאת צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁכָּל רָצוֹן שֶׁלִּי לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ כָּל דָּבָר, קָשׁוּר בְּהֶכְרֵח לְמֶתַח:

הַאִם אֲנִי בֶּאֱמֶת מֵבִין? וְאֵיךְ אֲנִי מֵבִין? וְכַמָּה אֲנִי מֵבִין? וּמַה יִּקְרֶה אִם אֲנִי לֹא אָבִין? וְכַד’.

שְׁלִיטָה וְחֹסֶר שְׁלִיטָה

וְיוֹתֵר מִזֶּה:

לְאָדָם מְמֻצָּע יֵשׁ רָצוֹן לִשְׁלוֹט בַּמְּצִיאוּת שֶׁסְּבִיבוֹ. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים “לְסַדֵּר” אֶת הַמְּצִיאוּת סְבִיבֵנוּ כָּךְ שֶׁתַּתְאִים לָנוּ וְלֹא “תַּפְרִיעַ” לָנוּ כְּכָל שֶׁנִּתָּן… . אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לְהַרְגִּישׁ בְּטוּחִים וּמֻגָּנִים בְּאֵזוֹר הַנּוֹחוּת שֶׁלָּנוּ, וּלְנַהֵל אֶת הַ”טֶּרִיטוֹרְיָה” שֶׁלָּנוּ…

אֲבָל הַאִם זֶה בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁרִי…?

הַאִם בֶּאֱמֶת אָדָם יָכוֹל לִשְׁלוֹט בַּמְּצִיאוּת? הַאִם יֵשׁ אֵיזֶה תְּחוּם בָּעוֹלָם בּוֹ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּח שֶׁיַּצְלִיחַ לִשְׁלוֹט בּוֹ…? הַאִם זוֹ לֹא שְׁאִיפָה אַבְּסוּרְדִית…? וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לִרְצוֹת אֶת זֶה…

וְיוֹתֵר מִזֶּה: לֹא רַק שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְסַדֵּר אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת סְבִיבִי, אֶלָּא אֲפִילוּ אֶת הַקָּבָּ”ה בְּעַצְמוֹ אֲנִי מְנַסֶּה לְסַדֵּר סְבִיבִי…!!!

הַאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁנְּמָלָה קְטַנָּה תּוּכַל בְּאֵיזוֹ שֶׁהִיא דֶּרֶךְ לְהָבִין מַה חוֹשֵׁב אוֹ רוֹצֶה אָדָם שֶׁעוֹמֵד מֵעָלֶיהָ…?

– זֶה נִשְׁמַע לָנוּ, כַּמּוּבָן, לֹא הֶגְיוֹנִי – וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֵּן מְנַסִּים לְהָבִין אֶת הָאֵין סוֹף בְּמִגְבְּלוֹת הַשֵּׂכֶל הַכֹּל כָּךְ קָטָן שֶׁלָּנוּ…, וּכְשֶׁזֶּה לֹא קוֹרֶה אֲנַחְנוּ מְלֵאִים כַּעַס וְתִסְכּוּל עַל זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים…

טַעֲמֵי מִצְווֹת

בְּהֶעָרַת אַגַּב נַזְכִּיר נוֹשֵׂא שֶׁמִּתְקַשֵּׁר לָעִנְיָן, וְהוּא מַחְלֹקֶת הַמְּפָרְשִׁים בְּנוֹשֵׂא טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת: הַשְּׁאֵלָה הִיא הַאִם רָאוּי לְנַסּוֹת וּלְהָבִין כְּכָל שֶׁנִּתָּן אֶת הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל מִצְוָה, אוֹ שֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ רָאוּי.

כַּיָּדוּעַ, הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁצִּדְּדוּ מְאֹד בְּהַסְבָּרַת הַטְּעָמִים, וְהָיוּ  שֶׁהִתְנַגְּדוּ לְכָךְ.

כַּמּוּבָן שֶׁאֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים )וּמִן הָרָאוּי אַף לְשַׁלֵּב בֵּין הַשְּׁנַיִם(, וְלֹא בָּאנוּ לְהַכְרִיע מַה נָּכוֹן יוֹתֵר, וְעִם זֹאת נְנַסֶּה לְהַסְבִּיר – לענ”ד – בְּקִצּוּר אֶת הַסִּבּוֹת שֶׁל כָּל דֶּרֶךְ:

אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁחַיָּבִים לַחְקוֹר אֶת טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת, טַעֲנוּ שֶׁהַטְּעָמִים נוֹתְנִים אֶת הָעֵרֶךְ לַמִּצְווֹת, שֶׁהֲרֵי עשֲִׂיּתַ מִצְווֹת לְלֹא שׁוּם הסְֶבּרֵ מַדּוּע וְלָמָּה צִוְּתָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת אֶת אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים, יְכוֹלָה לִגְרֹם לָנוּ בְּעָיָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת: בְּלִי הֲבָנָה לֹא יִהְיֶה קִיּוּם. לְעֻמַּת זֹאת, אִם יִהְיֶה הֶסְבֵּר לוֹגִי לְכָל מִצְוָה, זֶה יַעֲזֹר לָנוּ לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיהָ וּלְקַיֵּם אוֹתָהּ בְּצוּרָה טוֹבָה יוֹתֵר.

מֵאִידָךְ, אֵלּוּ שֶׁהִתְנַגְּדוּ וְאָמְרוּ שֶׁאֵין לַחְקוֹר כְּלָל אֶת טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת, טַעֲנוּ שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ כִּבְנֵי אָדָם נֹאמַר וְנַסְבִּיר, לְעוֹלָם לֹא נוּכַל לְהָבִין מַה בֶּאֱמֶת הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה. וְאִם כָּךְ, כָּל הַנּוֹשֵׂא מְיֻתָּר וְאַף יָכוֹל לְהַזִּיק, כֵּיוָן שֶׁאִם יִהְיֶה מַצָּב בּוֹ יִתְבַּטֵּל הַטַּעַם שֶׁל אוֹתָהּ הַמִּצְוָה אוֹ שֶׁלֹּא נַצְלִיח לְהַסְבִּיר אוֹתוֹ, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה מַצָּב שֶׁבּוֹ גַּם יִתְבַּטְּלוּ הַמִּצְווֹת ח”ו, שֶׁהֲרֵי זֶה תָּלוּי בָּזֶה…

הַסְּבָרָה הִיא שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁאֶת טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת לְעוֹלָם לֹא נָבִין בֶּאֱמֶת עַד סוֹפָם, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ כָּל כָּךְ קָטָן וּמְצֻמְצָם – מִמֵּילָא הֵם לֹא צְרִיכִים לִהְיוֹת אֵיזֶה שֶׁהוּא תְּנַאי בְּקִיּוּם. וּמִכֵּיוָן שֶׁהֵם יְכוֹלִים אַף לְהַזִּיק -מִמֵּילָא הֵם מְיֻתָּרִים לְגַמְרֵי. לְשִׁיטָתָם, עָדִיף לְהַשְׁאִיר אֶת הַמִּצְווֹת כְּמוֹת שֶׁהֵם בָּרָמָה הָאֱלוֹקִית שֶׁלָּהֶם, בְּלִי לְהַכְנִיס בְּשׁוּם צוּרָה אֶת הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי.

אִם עֲבוֹדַת ה’  תְּלוּיָה בְּגוֹרֵם סִבָּתִי כָּלְשֶׁהוּא – מִמֵּילָא אִם בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה.

אִם הַמַּטָּרָה הָיְתָה רַק לָדַעַת וּלְהָבִין – מִמֵּילָא אִם אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִגַּעְתִּי – בְּעֶצֶם הִתְנַתַּקְתִּי. הַיֵּשׁוּת גּוֹרֶמֶת לְנִתּוּק.

זֶה דָּבָר קָשֶׁה לַהֲבָנָה וּלְהַסְכָּמָה אֵצֶל רֹב הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי בָּרוּר לָנוּ שֶׁמַּטְּרַת הַלּוֹגִיקָה הָאֱנוֹשִׁית עַל כָּל רְבָדֶיהָ הִיא לְהָבִין כְּכָל שֶׁנִּתָּן אֶת הַמְּצִיאוּת.

כָּל עוֹלָם הַמַּדָּע שׁוֹאֵף לְהָבִין וּלְהַכְנִיס כָּל דָּבָר לְתַבְנִית שִׂכְלִית מוּבֶנֶת וּמְנֻסַּחַת בְּנֻסְחָאוֹת חֲכָמוֹת.

בַּתַּרְבּוּת שֶׁל יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים מָקוֹם בִּלְעָדִי לַשֵּׂכֶל כַּגּוֹרֵם הַמֶּרְכָּזִי וְהַכִּמְעַט יָחִיד שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם. אֲנַחְנוּ

רוֹדְפִים אַחֲרֵי עוֹד יֶדַע וּמֵידָע וְאַחֲרֵי עוֹד וָעוֹד תְּאָרִים.

מַהֲלַךְ הַמַּחֲשָׁבָה הָאֱנוֹשִׁי הוּא כָּזֶה: “מַה שֶּׁעוֹבֵר דֶּרֶךְ מַסְנֵן הַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי, הוּא קַיָּם, אֲבָל מַה שֶּׁלֹּא – לֹא…”.

חָשׁוּב לְצַיֵּן: אֲנַחְנוּ __________לֹא מִתְנַגְּדִים, כַּמּוּבָן, לְשִׁמּוּשׁ בַּשֵּׂכֶל. הַקָּבָּ”ה בָּרָא אוֹתָנוּ עִם כֹּחוֹת שֵׂכֶל וְרֶגֶשׁ כְּדֵי

שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. אָמְנָם כָּל זֶה בַּשְּׁלַבִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַלִּמּוּד וְהַחֵקֶר, אֲבָל לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ גַּם בִּשְׁלַבִים מִתְקַדְּמִים, וּלְהַגִּיע לְמַצָּב בּוֹ הַכֹּל נִקְבָּע אַךְ וְרַק עַל יָדוֹ – זוֹ כְּבָר שִׂיא הַגַּאֲוָה, כֵּיוָן שֶׁאָז אָנוּ מַגִּיעִים לְמַצָּב בּוֹ כָּל עֲבוֹדַת ה’ וְכָל תְּפִיסַת הַמְּצִיאוּת עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַמַּסְנֵן שֶׁל “אֲנִי מֵבִין / אֲנִי לֹא מֵבִין”.

הִגִּיע הַזְּמַן לְשַׁחְרֵר אֶת הַחֲסִימָה וְהַמִּגְבָּלָה הַזּוֹ כְּאִלּוּ הַשֵּׂכֶל הוּא הָעִקָּר וְהַתַּכְלִית. הוּא צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת מְקוֹמוֹ: הוּא לֹא הָעִקָּר וְהַתַּכְלִית אֶלָּא כְּלִי וְאֶמְצָעִי בִּלְבַד.

אֶמְצָעִי לְמַה? כְּדֵי לְהַגִּיע לְתוֹבָנָה שֶׁהִיא הַהֵפֶךְ מֵהַשִּׁמּוּשׁ הָרָגִיל שֶׁלּוֹ. הַיְנוּ: הַמַּטָּרָה הִיא לְהָבִין שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין: “תַּכְלִית הַיְּדִיעָה שֶׁנֵּדַע שֶׁלֹּא נֵדַע”

כְּלוֹמַר: גַּדְלוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל הִיא כְּשֶׁהוּא מוּדָע לְמִגְבְּלוֹתָיו , וְהוּא יוֹדֵע שֶׁיֶּשְׁנָם הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין – וְהֵם עֲדַיִן קַיָּמִים וּפוֹעֲלִים.

מְעַנְיֵן לַחְשֹׁב, שֶׁבְּעֶצֶם הַרְבֵּה מְאֹד מֵהַמְצִיאוּת שֶׁלָּנוּ בַּיּוֹם יוֹם מִתְנַהֶלֶת בְּעֶצֶם מִתּוֹךְ חֹסֶר הֲבָנָה וְחֹסֶר שְׁלִיטָה.

לְדֻגְמָא:

כּוֹאֵב לְךָ הָרֹאשׁ וְאַתָּה לוֹקֵח כַּדּוּר וְזֶה עוֹזֵר לְךָ… – הַאִם בָּרוּר לְךָ אֵיךְ בְּדִיּוּק עוֹבֵד הַכַּדּוּר הַזֶּה? לָאָדָם הָרָגִיל אֵין שׁוּם מֻשָּׂג אֵיךְ זֶה פּוֹעֵל, וּבְכָל זֹאת הוּא לוֹקֵח אוֹתוֹ וְזֶה עוֹבֵד.

הַאִם לְמִישֶׁהוּ בָּרוּר מַה זֶּה בְּדִיּוּק חַשְׁמַל? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא  – וּבְכָל זֹאת, לַמְרוֹת חֹסֶר הַהֲבָנָה הַמֻּחְלָט הַזֶּה, כֻּלָּנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ כָּל הַזְּמַן.

וְהִנֵּה דַּוְקָא בַּתְּחוּם שֶׁל עֲבוֹדַת ה’, אֲנַחְנוּ מַפְעִילִים אֶת מַסְנֵן הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ וְדוֹרְשִׁים לְהָבִין כָּל דָּבָר…, וְהַהֲבָנָה וְהָרֶגֶשׁ הוֹפְכִים תְּנַאי לְקִיּוּם… אַךְ כָּאָמוּר, עָלֵינוּ לַחְזֹר וְלִזְכֹּר שֶׁהַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ הֵם רַק כֵּלִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם נִתַּן לְהַגִּיע אֶל נְקוּדַת הַהַשְׁלָמָה, אַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן הֵם לֹא הָעִקָּר!

המַפְִּגש השני

נַרְחִיב מְעַט אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ בַּמִּפְגָּשׁ הַקֹּדֶם: כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי מִתְחַבֵּר אֵלָיו בִּגְלַל סִבָּה כָּלְשֶׁהִיא, “אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר” – זוֹ נְקוּדַת הַ”יֵּשׁ”.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַחִבּוּר אֶל דָּבָר צָרִיךְ לָבוֹא בִּגְלַל שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת. הָיִינוּ: כִּי כָּכָה ה‘ צִוָּה, בְּלִי קֶשֶׁר אִם אֲנִי מֵבִין אוֹ לֹא מֵבִין!אִם אָדָם עוֹשֶׂה דְּבָרִים בְּלִי הֲבָנָה אִישִׁית –  הוּא מַתְחִיל לִחְיוֹת אֱלֹקוּת! זוֹ נְקוּדַת הַ“הַשְׁלָמָה“.

נַמְחִישׁ דֶּרֶךְ דֻּגְמָאוֹת:

מַדְרֵגַת אַבְרָהָם אָבִינוּ עַד הָעֲקֵדָה הָיְתָה בְּמַדְרֵגַת הַהֲבָנָה. נָכוֹן שֶׁלֹּא כָּל צִוּוּי הָיָה תָּמִיד בָּרוּר וּמוּבָן, אֲבָל עֲדַיִן נִתַּן הָיָה לוֹמַר שֶׁזֶּה הָיָה בִּגְבוּלוֹת הַהֲבָנָה. אָמְנָם מֵאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל הָעֲקֵדָה הוּא עָבַר לִנְקֻדַּת הַהַשְׁלָמָה וְהַבִּטּוּל הַמֻּחְלָט.

הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת וּתְמִיהוֹת הָיוּ יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ סְבִיב צִוּוּי זֶה: לָמָּה לַעֲקֹד אֶת הַבֵּן מַמְשִׁיךְ הַדֶּרֶךְ? מִי יָפִיץ אֶת אוֹר ה’ בָּעוֹלָם? לִכְאוֹרָה בְּהִגָּיוֹן שִׂכְלִי, וְלִכְבוֹד הַקָּבָּ”ה בְּעַצְמוֹ וַהֲפָצַת שְׁמוֹ בָּעוֹלָם אָסוּר לוֹ לְהַקְרִיב אֶת יִצְחָק…?

אָז מַדּוּעַ אִם כֵּן, אַבְרָהָם אָבִינוּ קָם בַּבֹּקֶר בְּשִׂמְחָה לְמַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, כְּנֶגֶד כָּל הִגָּיוֹן וּסְבָרָה שִׂכְלִית? מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עַל בִּטּוּל הַגְּזֵרָה הַזּוֹ? מַדּוּעַ הוּא אֵינוֹ פּוֹנֶה לַקָּבָּ”ה וּמְבַקֵּשׁ לְמַעַן שְׁמוֹ שֶׁהִיא תִּתְבַּטֵּל?

הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית: כִּי כָּכָה ה‘ צִוָּה!

אֵין לְאַבְרָהָם אָבִינוּ הֶסְבֵּר! אֵין בָּזֶה הִגָּיוֹן! הוּא לֹא יָכוֹל לְהַסְבִּיר לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לִבְנוֹ לָמָּה הוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה – וּבְכָל זֹאת, כָּל כֻּלּוֹ בָּטֵל וּמְבֻטָּל כְּלַפֵּי דְּבַר ה‘, כִּי כָּכָה הוּא אָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת!

זוֹהִי מַדְרֵגַת עַם יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי: “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”. רָז שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ.

אֵיזֶה הִגָּיוֹן יֵשׁ בַּעֲשִׂיָּה בְּלִי הֲבָנָה וּבְלִי טַעַם? אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ מְחֻיָּבוּת בְּלִי שֶׁתַּסְבִּיר לִי מַה יֵּשׁ בָּהּ, מַה אַרְוִיח מִמֶּנָּה, וּמַה יֵצֵא לִי מִמֶּנָּה?

זֹאת טַעֲנַת הַצְּדוֹקִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁאָכֵן אֲנַחְנוּ “עַם פָּזִיז” שֶׁמְּמַהֵר לְקַבֵּל עַצְמוֹ דְּבָרִים בְּלִי מַחֲשָׁבָה וּבְלִי שֵׂכֶל. הַטַּעֲנָה שֶׁלּוֹ אוֹמֶרֶת שֶׁאִם הָיִינוּ חוֹשְׁבִים עוֹד קְצָת, וּמַכְנִיסִים עוֹד קְצָת הִגָּיוֹן – לֹא הָיִינוּ מְקַבְּלִים תּוֹרָה כָּל כָּךְ מַהֵר… . יִתָּכֵן שֶׁלְּשִׁיטָתוֹ לֹא הָיִינוּ מְקַבְּלִים תּוֹרָה עַד הַיּוֹם… שֶׁהֲרֵי אֵין סוֹף לַהֲבָנוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת וּלְהָבִין. לְשִׁיטַת הַצְּדוֹקִי יִתָּכֵן שֶׁעַד הַיּוֹם הָיִינוּ רַק בְּמַדְרֵגַת “נִשְׁמָע” וְלֹא מַגִּיעִים בִּכְלָל לְמַצָּב שֶׁל “נַעֲשֶׂה”.

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁהָעֲשִׂיָּה לֹא תְּלוּיָה בִּכְלָל בַּהֲבָנָה שֶׁלָּנוּ! אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים אַךְ וְרַק בִּגְלַל שֶׁה‘ צִוָּה.

אֶת זֶה גּוֹי לֹא יָכוֹל לְהָבִין, כִּי אֶצְלוֹ הַכֹּל עוֹבֵר רַק בְּמַסְנֵן הַשֵּׂכֶל. אֵצֶל יְהוּדִי הַשֵּׂכֶל הוּא רַק עוֹד כְּלִי. הַרְבֵּה מֵעָלָיו נִמְצֵאת הַנְּשָׁמָה שֶׁכָּל כֻּלָּהּ דְּבוּקָה בַּקָּבָּ”ה, וְהִיא וְהוּא חַד הֵם.

בְּהֶקְשֵׁר דּוֹמֶה כּוֹתֵב הָרַב קוּק זַצַ”ל:

“הָאֱמוּנָה אֵינָהּ לֹא שֵׂכֶל וְלֹא רֶגֶשׁ, אֶלָּא גִּלּוּי עַצְמִי הַיּוֹתֵר יְסוֹדִי שֶׁל מַהוּת הַנְּשָׁמָה”.

“גָּדֵר הָאֱמוּנָה בִּכְלָלָהּ הִיא, שֶׁאֲמִתַּת הָעִנְיָן הַנּוֹדָע קְבוּעָה בְּקִרְבּוֹ, לֹא מִצַּד הַיְּדִיעָה לְבַדָּהּ, כִּי אִם מִצַּד מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ

כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּקַבָּלָה שְׁלֵמָה, מִבְּלִי שֶׁיִּסְתָּעֵר בּוֹ מְאוּמָה נֶגֶד זֶה.”

מַדְרֵגַת הַהַשְׁלָמָה הִיא הִיא מַדְרֵגַת הָאֱמוּנָה. כּוֹח הָאֱמוּנָה גָּבוֹהַּ מֵהַבָנוֹת שִׂכְלִיּוֹת אוֹ מֵהַרְגָּשׁוֹת כָּלְשֶׁהֵן.

לַשֵּׂכֶל יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת מִשֶּׁל עַצְמוֹ וְלָרֶגֶשׁ יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא לֹא יִתָּכֵן שֶׁהֵם יִהְיוּ הַבָּסִיס לְהוֹפָעַת הָאֱמוּנָה.

הָאֱמוּנָה הִיא כּוֹח פְּנִימִי נִשְׁמָתִי, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם חַי אוֹתוֹ, הוּא נִמְצָא בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וּבְשִׂמְחָה. בְּמַצָּב זֶה אָדָם עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹן הַקָּבָּ”ה , לֹא מִתּוֹךְ מִסְכֵּנוּת וְהֶכְרֵח אֶלָּא מִתּוֹךְ רָצוֹן וְשִׂמְחָה.

אָדָם יָכוֹל לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמוֹ: הַאִם “הַשְׁלָמָה” פֵּרוּשָׁהּ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל וְלִמְחֹק אֶת עַצְמִי? הַאִם אֲנִי צָרִיךְ

“לְהוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ”, וְלוֹמַר לְעַצְמִי: אֲנִי לֹא שָׁוֶה…?

בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא!

מַחֲשָׁבוֹת מֵעֵין אֵלּוּ מַגִּיעוֹת מִמָּקוֹם שֶׁל רִסּוּק עַצְמִי, שֶׁאֵין שׁוּם קֶשֶׁר בֵּינָן לְבֵין הִתְבַּטְּלוּת וְהַשְׁלָמָה אֲמִתִּיִּים!

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַל מָקוֹם בּוֹ אָדָם מַגִּיע וְנִמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁל שַׁלְוָה, נְעִימוּת וְשִׂמְחָה.

נַמְחִישׁ אֶת הַדְּבָרִים דֶּרֶךְ סִפּוּר:

לִהְיוֹת תָּם

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב, מַצִּיג בְּסִפּוּרוֹ הַיָּדוּע “הֶחָכָם וְהַתָּם” דְּמוּיוֹת שֶׁל שְׁנֵי חֲבֵרִים שֶׁהִתְחִילוּ לִגְדֹּל מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, אַךְ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָלְכוּ וְנֶהֶפְכוּ לִשְׁנֵי סוּגֵי אֲנָשִׁים: חָכָם וְתָם.

הֶחָכָם מַחְשִׁיב אַךְ וְרַק אֶת הַשֵּׂכֶל כְּגוֹרֵם הַמֶּרְכָּזִי בְּחַיָּיו.

“וְהוּא הָיָה בַּר הֲבָנָה וְחָרִיף, וְיָשָׁר בְּעֵינָיו מְאֹד… וְנַעֲשָׂה דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל וּפִילוֹסוֹף וחְָכָם בְּכָל הַחָכְמוֹת אַחַר כָּךְ הִתְחיִל

הָעוֹלָם לִהְיוֹת בְּעֵינָיו כֶּלֶא, כִּי מֵחמֲַת חָכְמָתוֹ שֶׁהָיָה אֻמָּן גָּדוֹל כָּזֶה וחְָכםָ וְדוֹקְטוֹר כָּזֶה הָיָה כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הָעוֹלָם

בְּעיֵנָיו כֶּלֶא”.

מִשְׁפַּט הַמַּפְתֵּח שֶׁל הֶחָכָם הוּא: “הַחַיִּים מַתְחִילִים וְנִגְמָרִים אַךְ וְרַק בַּשֵּׂכֶל שֶׁלִּי”.

בַּשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסִּפּוּר הוּא אָכֵן הוֹלֵךְ וּמַצְלִיח בְּכָל מַעֲשָׂיו, אַךְ בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ דַּוְקָא הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ לְהָבִין וְלַחְקֹר כָּל דָּבָר אַךְ וְרַק בְּמַסְנֵן הַשֵּׂכֶל, הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְאָדָם מָלֵא צַעַר וְיִסּוּרִים, וּלְאָדָם אֻמְלָל בְּכָל הָרְבָדִים שֶׁבְּחַיָּיו – לַמְרוֹת הַהַצְלָחוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת לִכְאוֹרָה.

“וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים בַּדֶּרֶךְ כּיִ מֵחמֲַת חָכְמָתוֹ לֹא הָיָה לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אַכְסַניְאָ כִּרְצוֹנוֹ וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים הַרְבֵּה”.

וְכָךְ מִתְבָּרֵר שֶׁחָכְמַת הֶחָכָם פּוֹגַעַת בּוֹ, וְגוֹרֶמֶת לוֹ מֶתַח, כַּעַס וְיִסּוּרִים.

מֵאִידָךְ, דַּוְקָא הַתָּם שֶׁיּוֹדֵע לָשִׂים אֶת הַשֵּׂכֶל בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ, וְחַי מִתּוֹךְ הַשְׁלָמָה אֲמִתִּית – הִנֵּה הוּא מִתְגַּלֶּה כְּאָדָם שֶׁהַתְּמִימוּת גּוֹרֶמֶת לוֹ לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר, הֵן בְּבֵיתוֹ, הֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהֵן בְּחַיָּיו הָרוּחָנִיִּים.

וּמִנהְָגוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מְאֹד וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד… והְָיהָ רַק מָלֵא שִׂמְחהָ וחְדְֶוהָ תָּמִיד וְאֵצֶל

הָעוֹלָם הָיָה לְלַעַג וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ, שֶׁמּצָאְוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע”.

הַאִם הַתָּם הוּא טִפֵּשׁ אוֹ מְשֻׁגָּע? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. לַתָּם יֵשׁ שֵׂכֶל, אוּלַי אֲפִילוּ לֹא פָּחוֹת מֵהֶחָכָם, וְעִם זֹאת הוּא יוֹדֵע מַה מְּקוֹמוֹ וּמַה תַּפְקִידוֹ.

הָעוֹלָם סְבִיבוֹ לֹא מְסֻגָּל לְהָבִין אוֹתוֹ. הָעוֹלָם לוֹעֵג לְאָדָם תָּמִים בֶּאֱמֶת – שֶׁהֲרֵי בְּעֵינֵי כֻּלָּם רַק הַשֵּׂכֶל חָשׁוּב… אֲבָל הַתָּם לֹא מִתְחַשֵּׁב בָּעוֹלָם הַלּוֹעֵג וְהוּא מַמְשִׁיךְ וּמִתְקַדֵּם בְּדַרְכּוֹ.

וְהִנֵּה דַּוְקָא בִּגְלַל הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ הוּא מַגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה בְּהַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר הֶחָכָם:

וְהַתָּם הָיָה רָץ וּבָא בְּכָל פַּעַם אֶל החֶָכםָ בּשְִׂמחְהָ וּמְצָאוֹ, שֶׁהוּא מֵצֵר וּמָלֵא יִסּוּרִים וּשְׁאָלוֹ: הֲלא חָכָם וְעָשִׁיר כְּמוֹתְךָ, עַל מָה יֵשׁ לְךָ יִסּוּרִים תָּמִיד? הֲלא אֲנִי מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד! וְהָיָה בְּעֵינֵי הֶחָכָם לִשְׂחוֹק, וְנִדְמָה בְּעֵינָיו לִמְשֻׁגָּע…

אחַַר כָּךְ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּבוֹא זֶה הַתָּם )שֶׁהפַָךְ לִהְיוֹת( מוֹשֵׁל הַמָּחוֹז אֵלָיו וְנָסַע אֵלָיו וְדִבֵּר הַמֶּלֶךְ עִם הַתָּם בִּתְחִלָּה

מֵהַנהְָגתַ הַמְּדִינָה וְהוּטַב בְּעֵינֵי המֶַּלךְֶ מְאֹד מְאֹד כִּי רָאָה, שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּיֹשֶׁר ואֶמֱֶת גָּדוֹל, בְּלִי שׁוּם עַוְלָה וּמִרְמָה.

אַחַר כָּךְ הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת וֶהֱשִׁיבוֹ הַתָּם כָּרָאוּי וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ זאת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאָמַר:

אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהוּא חָכָם כָּזֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת כָּזֶה! וַיִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאֹד מְאֹד וּמִנָּה הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה שַׂר עַל כָּל הַשָּׂרִים וְצִוָּה לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד, שֶׁשָּׁם יִהְיֶה יְשִׁיבָתוֹ וְצִוָּה, שֶׁיִּבָּנֶה לוֹ חוֹמוֹת נָאוֹת וּמְפֹאָרוֹת כָּרָאוּי”.

מַדְרֵגַת הַתָּם הִיא מַדְרֵגַת פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, תֹּם וְטֹהַר שֶׁל יֶלֶד עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהִתְקַלְקֵל בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.

הַתָּם חַי בְּהַשְׁלָמָה אֲמִתִּית, וְיוֹדֵע שֶׁהַכֹּל הוּא מַעֲשֵׂה הַקָּבָּ”ה, וְהוּא מִתְבַּטֵּל כְּלַפָּיו בְּשִׂמְחָה.

חֲשֹׁב עַל אֵרוּעַ שֶׁלֹּא “הִסְתַּדֵּר“ לְךָ. אֵרוּעַ בּוֹ צִפִּיתָ לְדָבָר אֶחָד, וְקִבַּלְתָּ תּוֹצָאָה שֶׁעֲבוּרְךָ הָיְתָה לֹא כּמְַּצפֻּהֶ.

הִזָּכֵר ___________אֵיךְ הֵגַבְתָּ: מֶה חָשַׁבְתָּ? מַה הִרְגַּשְׁתָּ? הַאִם כָּעַסְתָּ? הַאִם הָיוּ לְךָ טְעָנוֹת?

כָּעֵת חֲשֹׁב שׁוּב עַל אוֹתוֹ אֵרוּעַ, וְנַסֵּה לַחֲשֹׁב אֵיךְ הָיִיתָ יָכוֹל לְהָגִיב שָׁם מִתּוֹךְ מַצָּב שֶׁל “הַשְׁלָמָה”? אֵיךְ הָיָה מֵגִיב בְּאוֹתוֹ מַצָּב “הַתָּם” בְּסִפּוּרוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן?

אִם הָיִיתָ מֵגִיב בְּצוּרָה שֶׁל הַשְׁלָמָה – מַה הָיוּ הַרְגָּשׁוֹת שֶׁלּךְָ? הַאִם הָייִתָ כּוֹעֵס אוֹ שֶהָייִתָ הַרְבֵּה י וֹ ת ר ר ג וּ עַ ?

הַאִם הָיִיתָ בָּא בִּטְעָנוֹת אוֹ חַי בְּהַשְׁלָמָה וּבְרוֹגַע?

תרגיל

מפגש שלישי

אָדָם צָרִיךְ פַּעַם אַחַת לְבָרֵר לְעַצְמוֹ בְּצוּרָה אֲמִתִּית:

מַה הָעִקָּר אֶצְלוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’: הַ”אֲנִי” – הַיְנוּ: הַ”יֵּשׁ”= הָאֶגוֹ שֶׁלּוֹ, אוֹ הָ”אָיןִ” – הַיְנוּ: הַקָּבָּ”ה? הַאִם אֲנִי עוֹבֵד אֶת “אֲנִי”, אוֹ שֶׁ”אֲנִי” בָּטֵל אֶל הָ”אָיִן”, וְרַק הוּא קַיָּם .

כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּמַדְרֵגַת ה“ָאָיןִ” הוּא נִמְצָא בִּנְקֻדַּת הַהַשְׁלָמָה.

מְסֻפָּר שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת ר’ לֵיבּ, בְּנוֹ שֶׁל הֶ”חָפֵץ חַיִּים”, עַל מוֹפְתִים שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ עָשָׂה, הוּא עָנָה: בְּדֶרֶךְ כְּלָל אוֹמְרִים שֶׁ”צַּדִּיק גּוֹזֵר וְהַקָּבָּ”ה מְקַיֵּם”, אֲבָל אֵצֶל אַבָּא שֶׁלִּי הָיְתָה מַדְרֵגָה אַחֶרֶת: הַקָּבָּ“ה גָּזַר – וְהוּא קִיֵּם !

זוֹ מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה מְאֹד: אֲנִי עוֹשֶׂה כִּי זֶה רְצוֹן ה’, בְּלִי קֶשֶׁר לַתּוֹבַנוֹת וְלַהַשָּׂגוֹת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלִּי. הַשְׁלָמָה וַהֲכָלָה

מִי שֶׁנִּמְצָא בִּנְקֻדַּת הַ”יֵּשׁ” לֹא מְסֻגָּל לְהָכִיל מִישֶׁהוּ אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁהוּא תָּמִיד נִמְצָא בִּנְקֻדַּת בִּקֹּרֶת וְהַשְׁוָאָה:

“אֲנִי יוֹתֵר / פָּחוֹת מִמֶּנּוּ… אֲנִי מַצְלִיח יוֹתֵר /פָּחוֹת מִמֶּנּוּ… לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה לִי אֶת זֶה?…”.

כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּהַשְׁלָמָה, הוּא נִמְצָא בְּשַׁלְוָה אֲמִתִּית, כִּי הוּא מְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת כְּמוֹת שֶׁהִיא.

אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם. חָכְמָה = כ”ח מ”ה. “וְנַחְנוּ מַה? “. בִּטּוּל מְצִיאוּת הָאֶגוֹ, מְצִיאוּת המ”ה=אד”ם.

חָכְמָה אֲמִתִּית הִיא יְכֹלֶת הֲכָלָה. יְכֹלֶת הֲכָלָה מַגִּיעָה מִתּוֹךְ עוׂצְמָה. זוֹ הַיְּכֹלֶת לְהָכִיל גַּם אֶת מִי שֶׁהוּא הָפוּךְ

מִמֶּנִּי )וּמִי שֶׁקָּבַע שֶׁהוּא “הָפוּךְ” מִמֶּנִּי, זֶה הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ…(.

יְכֹלֶת הַהֲכָלָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא שֶׁל הָאָדָם כְּלַפֵּי עַצְמוֹ! אֲנִי מְקַבֵּל אֶת עַצְמִי כְּמוֹת שֶׁאֲנִי מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁאֲנִי אֱלֹקוּת מַמָּשׁ וְלָכֵן אֲנִי טוֹב כְּמוֹת שֶׁאֲנִי. זֶה כַּמּוּבָן לֹא סוֹתֵר רָצוֹן לְתוֹסֶפֶת ולְהְִתְקַדְּמוּת, וְעִם זֹאת, אֲנִי עֲדַיִן מְקַבֵּל אֶת עַצְמִי בְּמַצָּבִי הַנּוֹכְחִי.

וּמִכָּאן זֶה מַמְשִׁיךְ לַיְּכֹלֶת שֶׁל הָאָדָם לְהָכִיל אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו, שֶׁלִּפְעָמִים שׁוֹנִים מִמֶּנּוּ מְאֹד.

אִם אָדָם נִמְצָא בִּנְקֻדַּת הַ”יֵּשׁ”, הֲרֵי כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא יִסְתַּדֵּר לוֹ יִגְרֹם לְפִצּוּץ וּלְכַעַס. לְעֻמַּת זֹאת, אִם הָאָדָם נִמְצָא בְּהַשְׁלָמָה, הוּא מַבִּיט עַל הַמְּצִיאוּת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, וּמִמֵּילָא מִמָּקוֹם רָגוּע שֶׁלֹּא מוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַכֵּלִים…

נַסֵּה לַחֲשֹׁב עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתָּה חַי אִתּוֹ בְּהַשְׁלָמָה אֲמִתִּית. כְּלוֹמַר: מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתָּה מְחֻבָּר אֵלָיו בְּטִבְעִיּוּת בְּלִי שׁוּם לַחַץ,

בִּקֹּרֶת אוֹ רְגָשׁוֹת שְׁלִילִיִּים אֲחֵרִים.

הַאִם זֶה הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלְּךָ?

הַאִם אֵלּוּ תְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבוֹת שֶׁלְּךָ?

הַאִם זֶה מִישֶׁהוּ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב?

וְכָעֵת נַסֵּה לַחֲשֹׁב עַל… השֵַּׁם שֶׁלּךְָ . בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַשֵּׁם שֶׁלָּנוּ הוּא הַדָּבָר הַטִּבְעִי בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנַחְנוּ מְחֻבָּרִים אֵלָיו. מַה אַתָּה מַרְגִּישׁ בְּיַחַס אֵלָיו? הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתוֹ? הַאִם הוּא טִבְעִי לְךָ?

תרגיל

הַשְׁלָמָה-זוֹ אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר. זוֹ הַשְׁלָמָה שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תָּמִיד מַה שֶּׁאֲנִי )=הָאֶגוֹ( רוֹצֶה.

זֶה הַכְנָסַת הַקָּבָּ”ה מַמָּשׁ לִמְצִיאוּת הַחַיִּים שֶׁלְּךָ. “אִם אֲנִי כָּאן- הַכֹּל כָּאן” !

נִקַּח אֶת זֶה לִתְחוּם הַזּוּגִיּוֹת, לְמָשָׁל:

יוֹתֵר מִדַּי רַוָּקִים וְרַוָּקוֹת תּוֹלִים אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם לְהִתְחַתֵּן בְּכָל מִינֵי תְּנָאִים מַקְדִּימִים. בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ לִבְדּוֹק הַתְאָמָה כְּלָלִית, אֲבָל הַהִתְעַסְּקוּת וְהַחֲקִירָה הָרַבִּים מִדַּי, נוֹבְעִים מֵחֹסֶר הַשְׁלָמָה אֲמִתִּית, וְיוֹצְרִים עִכּוּב הוֹלֵךְ וְגָדֵל בַּהֲקָמַת בָּתִּים בְּיִשְׂרָאֵל.

יֵשׁ זוּגִיוּת שֶׁתְּלוּיָה וּבְנוּיָה עַל כָּל מִינֵי דְּבָרִים: מ רְַאהֶ חִיצוֹנִי, מַעֲמַד כַּלְכָּלִי וְכַד’ – וְלָכֵן אֵינֶנָּה יְכוֹלָה מֵרֹאשׁ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, שֶׁהֲרֵי אִם בָּטֵל דָּבָר בְּטֵלָה אַהֲבָה. לְעֻמַּת זֹאת, זוּגִיּוֹת שֶׁלֹּא תְּלוּיָה בְּדָבָר וּבְהַבָנוֹת שִׂכְלִיּוֹת )יֹפִי, חָכְמָה, כֶּסֶף אוֹ דְּבָרִים מְשֻׁתָּפִים וְכַד'( – הִיא נִצְחִית.

וְכָךְ גַּם בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין עַצְמָם:

יֵשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל אִם אָדָם “מֵבִין” אֶת אִשְׁתּוֹ )כֵּיוָן שֶׁזֶּה תָּלוּי בַּשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ, וְזֶה יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת(, לְבֵין מְצִיאוּת שֶׁאָדָם חַי בְּ”הַשְׁלָמָה” עִם אִשְׁתּוֹ, וְהוּא מְקַבֵּל אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. בְּהַשְׁלָמָה אֵין סְפֵקוֹת וְאֵין מֶתַח. יֵשׁ רַק חִבּוּר טִבְעִי וּפָשׁוּט .

כָּל מְצִיאוּת שֶׁל סָפֵק, שֶׁנּוֹבַעַת מִפַּחַד אוֹ רָצוֹן לִשְׁלוֹט- יוֹצֶרֶת קֹשִׁי. חִבּוּר לִנְקֻדַּת הַטִּבְעִיּוּת מוֹבִילָה לְרֹגַע.

הַשְׁלָמָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל

הַ”הַשְׁלָמָה” כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הָאֲחֵרוֹת:

עֲנָוָה, בִּטָּחוֹן, פַּשְׁטוּת וְכַד’.

הַהוֹפָעָה שֶׁל הַ”הַשְׁלָמָה” בַּמְּצִיאוּת, הִיא בִּטּוּי הוֹפָעַת הָאֵין-סוֹף בְּתוֹךְ הַסּוֹף. הָאוֹר הָאֱלֹקִי מִתְלַבֵּשׁ וְזוֹרֵם בְּטִבְעִיּוּת דַּרְכִּי, כִּי אֵין אֶגוֹ שֶׁמַּפְסִיק בֵּינֵיהֶם.

בְּמַצָּב כָּזֶה אָדָם נִמְצָא בְּשִׂמְחָה אֵין-סוֹפִית. אָדָם נִמְצָא בְּלִי שׁוּם עֹל, וּבְלִי שׁוּם יְכֹלֶת שֶׁל כֹּח אַחֵר כָּלְשֶׁהוּא לִשְׁלוֹט עָלָיו. כָּל כֻּלּוֹ מֻנָּח בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה, מוּגָן, בָּטוּח וְשָׂמֵחַ. “כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כְּגָמֻל עָלַי נַפְשִׁי “.

חָשׁוּב לְצַיֵּן:

אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב שֶׁמִּי שֶׁחַי בְּצוּרָה כָּזוֹ שֶׁל הַשְׁלָמָה, חַי בְּצוּרָה שֶׁל חֹסֶר אַחֲרָיוּת, שֶׁהֲרֵי “לֹא מְשַׁנֶּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה-הַכֹּל טוֹב…” – אֲבָל זוֹ טָעוּת. דַּוְקָא אָדָם שֶׁחַי בְּהַשְׁלָמָה אֲמִתִּית, חַי כָּל רֶגַע וְרֶגַע בְּאַחֲרָיוּת וּבְמִקּוּד, שֶׁהֲרֵי בְּכָל רֶגַע הוּא עַצְמוֹ בִּטּוּי שֶׁל הָאֵין-סוֹף הַמּוֹפִיעַ דַּרְכּוֹ! אָדָם כָּזֶה יִהְיֶה עוֹד יוֹתֵר מְמֻקַּד מַטָּרָה, מְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, אִכְפָּתִי וְכַד’.

לָמָּה לֹא חַיִּים בְּהַשְׁלָמָה?

אִם הַשְׁלָמָה זֶה דָּבָר כָּל כָּךְ חָשׁוּב, יְסוֹדִי, מַרְגִּיעַ וּמְשַׂמֵּח כְּפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, אָז הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה הִיא לָמָּה בְּעֶצֶם אָדָם לֹא נִמְצָא שָׁם? מַה מּוֹנֵע מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לִחְיוֹת בְּהַשְׁלָמָה? יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת לָזֶה כַּמָּה סִבּוֹת, אֲבָל נִתְיַחֵס לְאַחַת

מֵהֶן: פַּחַד.

לְתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד אֵין כִּמְעַט שׁוּם פַּחַד . כָּל הַפְּחָדִים שֶׁלָּנוּ הֵם פְּחָדִים שֶׁנִּרְכָּשִׁים בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן. כְּכָל שֶׁהַשֵּׂכֶל הוֹלֵךְ וּמִתְפַּתֵּחַ, הַפַּחַד שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וְגָדֵל. פַּחַד מְבַטֵּא חֹסֶר בִּטָּחוֹן, חֹסֶר תְּמִימוּת וְחֹסֶר אֱמוּנָה. אָדָם שֶׁחַי בְּפַחַד חַי בְּעֶצֶם בִּבְדִידוּת. הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא אָמוּר לְהִסְתַּדֵּר לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם הַ”מְּאֻיָּם” הַזֶּה, וְכָל כֻּלּוֹ מְרֻכָּז בְּנִסָּיוֹן לִשְׂרֹד. הוּא חַי בְּמֶתַח, לַחַץ וַחֲשָׁשׁ

מַתְמִיד.

הַפַּחַד שֶׁאָדָם חַי בּוֹ הוּא גַּם תּוֹצָאָה שֶׁל חִנּוּךְ. מֵאָז שֶׁאֲנַחְנוּ קְטַנִּים מְחַנְּכִים אוֹתָנוּ מְאֹד לְהִזָּהֵר… לַחֲשֹׁשׁ… לַחֲשֹׁד… וְכַד’, כָּךְ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אֲנַחְנוּ מִתְרַגְּלִים שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בֶּאֱמֶת מָקוֹם מְאֹד מַפְחִיד… תּוֹצְאוֹת הַפַּחַד מַשְׁפִּיעוֹת בְּאֹפֶן מִיָּדִי וְרִאשׁוֹנִי עַל הָאָדָם עַצְמוֹ. רוֹב בְּעָיוֹת הָאָדָם נוֹבְעוֹת מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם לֹא מְקַבֵּל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת עָצְמָתוֹ הַפְּנִימִית .

אָדָם שֶׁחַי בְּחֹסֶר הַכָּרָה וְהַעֲרָכָה שֶׁל עַצְמוֹ, אָדָם שֶׁאֵין לוֹ עַמּוּד שִׁדְרָה נַפְשִׁי בְּיַחַס לָעוׂצְמוֹת וְלַכֹּחוֹת הַטּוֹבִים הַגְּנוּזִים בּוֹ – מִמֵּילָא יִחְיֶה בַּחֲשָׁשׁ מַתְמִיד וּבְהַשְׁוָאָה אֵין סוֹפִית כְּלַפֵּי הַסְּבִיבָה. “מַה אוֹמְרִים לִי? מַה חוֹשְׁבִים עָלַי? אֵיךְ אֲנִי בְּיַחַס אֵלָיו? מַה יַּגִּידוּ עָלַי? מַה הֵם מְתַכְנְנִים לַעֲשׂוֹת לִי?…” וְכַד’. אָדָם כָּזֶה חַי בְּמֶתַח וְלַחַץ, וְהוּא רָחוֹק מִכָּל רְגִיעָה נַפְשִׁית וּמִשִּׂמְחָה.

עָלֵינוּ לַחְזֹר וּלְשַׁנֵּן שׁוּב וְשׁוּב שֶׁהָעֵרֶךְ הָעַצְמִי שֶׁלָּנוּ לֹא קָשׁוּר לְשׁוּם דָּבָר חִיצוֹנִי שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹ לֹא נַעֲשָׂה. הָעֵרֶךְ הָעַצְמִי שֶׁלָּנוּ הוּא מֻחְלָט וְקָבוּעַ, וְכָל כֻּלּוֹ מָלֵא עוׂצְמָה אֱלֹקִית. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנַחְנוּ מְחַנְּכִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל פַּחַד גַּם בְּיַחַס לָעוֹלָם הָרוּחָנִי: “אִם תַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ-תְּקַבֵּל עֹנֶשׁ כָּזֶה וְכָזֶה. וְאִם לֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ – תְּקַבֵּל עֹנֶשׁ אַחֵר…”.

יֶלֶד שֶׁחַי כָּךְ לְאֹרֶךְ שָׁנִים, לוֹמֵד וּמַפְנִים שֶׁ”בַּשָּׁמַיִם נִמְצֵאת אֵיזוֹ דְּמוּת מְאַיֶּמֶת וּמַפְחִידָה, שֶׁכָּל הַזְּמַן דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ דְּבָרִים לֹא מַמָּשׁ בְּרוּרִים, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה אוֹתָם אָז נְקַבֵּל עֹנֶשׁ…”.

זֶה אוּלַי נִשְׁמַע יַלְדּוּתִי, אֲבָל לְצַעֲרֵנוּ, כְּשֶׁנִּבְדּוֹק לָעֹמֶק נְגַלֶּה שֶׁבְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, זוֹהִי תְּפִיסַת עוֹלָם שֶׁל לֹא מְעַט אֲנָשִׁים )וְלֹא רַק שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם דָּתִיִּים, אֶלָּא גַּם – וְאוּלַי אַף בְּעִקָּר – שֶׁל מִי שֶׁכֵּן שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת(.

אָדָם שֶׁגָּדַל תַּחַת תְּחוּשׁוֹת שֶׁל אִיּוּם שֶׁל פַּחַד, עֹנֶשׁ וְכַד’ כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְחַבֵּר בֶּאֱמֶת לַמֻּשָּׂג שֶׁל הַשְׁלָמָה לְלֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדָה עַל נִטְרוּל הַרְגָּשׁוֹת הַשְּׁלִילִיִּים הָאֵלּוּ.

הַשְׁלָמָה הִיא מַמָּשׁ הִזְדַּהוּת שֶׁל “קב”ה וַאֲנִי אֶחָד”, וּמִי שֶׁמְּצִיאוּת הַקָּבָּ”ה כְּלַפָּיו הִיא מְצִיאוּת מְאַיֶּמֶת – בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יוּכַל וְלֹא יִרְצֶה לִהְיוֹת מְחֻבָּר אֵלֶיה .

הִגִּיע הַזְּמַן לִהְיוֹת בִּבְחִינַת “תִּינוֹק”, הָיִינוּ: לְאַפְשֵׁר לְעַצְמֵנוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכָּל פְּחָדִים דִּמְיוֹנִיִּים שֶׁהִלְבַּשְׁנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ הִלְבִּישׁ עָלֵינוּ, וְלִחְיוֹת אֶת “טוֹב ה’ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו”, וּכְדִבְרֵי הַ”מְסִלַּת יְשָׁרִים” :

וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל עוֹד בַּדָּבָר תִּרְאֶה, כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר )תְּהִלִּים עג, כח(: “וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב.” וְאוֹמֵר )שָׁם כז, ד(: “אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה’ אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה’ כָּל

יְמֵי חַיַּי.” כִּי רַק זֶה הוּא הַטּוֹב, וְכָל זוּלַת זֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם לְטוֹב אֵינוֹ אֶלָּא הֶבֶל וַשָּׁוְא נִתְעֶה.”

אֵיזֶה תַּעֲנוּג הוּא לָאָדָם שֶׁחַי אֶת “קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב”. הַכֹּל טוֹב לוֹ, וְהוּא בִּכְלָל לֹא רוֹאֶה רַע. יָדוּעַ הַסִּפּוּר הַחֲסִידִי עַל הָאַחִים רַבִּי שְׁמֶעלְקֶה מִנִּיקְלְשְׁבּוּרְג וְרַבִּי פִּנְחָס הוֹרוֹבִיץ שֶׁבָּאוּ אֶל הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ וּשְׁאָלוּהוּ “אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַמִּשְׁנָה בִּבְרָכוֹת הָאוֹמֶרֶת שֶׁ”חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה”?

שְׁלָחָם הַמַּגִּיד אֶל רַבִּי זוּשָׁא מֵאַנִיָפּוֹלִי, שֶׁהָיָה עָנִי מָרוּד. בָּאוּ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ וּמְצָאֻהוּ עַל הָרִצְפָּה לְיַד הַתַּנּוּר. הִסְבִּירוּ

לְרַבִּי זוּשָׁא כִּי הַמַּגִּיד שְׁלָחָם בְּעִקְבוֹת שֶׁאֱלָתָם. עָנָה לָהֶם רַבִּי זוּשָׁא: “כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּם נָכוֹן… אֲנִי אֵינֶנִּי יָכוֹל

לְהַסְבִּיר אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה הַזּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לִי רַע…”.

רַבִּי זוּשָׁא חַי בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת אֶת מְצִיאוּת “וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב”, לְלֹא קֶשֶׁר לְמַצָּבוֹ הַחִיצוֹנִי וְהַפִיזִי.

הִגִּיע הַזְּמַן לַחְזֹר אֶל הַחִנּוּךְ לְאַהֲבָה. לְאַהֲבַת הַקָּבָּ”ה, וּלְאַהֲבַת עַצְמֵנוּ – כִּשְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּבָּ”ה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

הִגִּיע הַזְּמַן בּוֹ מְצִיאוּת הַ”נִּתּוּק” שֶׁלָּנוּ מֵהַקָּבָּ”ה תֵּהָפֵךְ לִמְצִיאוּת שֶׁל “תִּקּוּן” וְזֹאת אִם נִהְיֶה בִּבְחִינַת “תִּינוֹק” הַמְשֻׁחְרָר מִכָּל פַּחַד, וְחַי אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלֹקִית בְּאֹפֶן טִבְעִי.

השְַׁלמָהָ כְּדֶרֶךְ רִפּוּי

בְּהֶמְשֵׁךְ לַדְּבָרִים דִּלְעֵיל רַק נוֹסִיף, שֶׁמְּצִיאוּת הַ”הַשְׁלָמָה” יְכוֹלָה גַּם לִהְיוֹת הַפִּתְרוֹן לְרִפּוּי טְרָאוּמוֹת וּמַצָבֵי קֹשִׁי.

כְּשֶׁאָדָם חוֹוֶה חֲוָיוֹת קָשׁוֹת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁקָּרָה שָׁם: “אִם הָיִיתִי מִתְנַהֵג אַחֶרֶת / אִם הָיִיתִי מֵגִיב אַחֶרֶת – זֶה לֹא הָיָה קוֹרֶה…”.

אָדָם מְסֻגָּל לְהִסְתּוֹבֵב שָׁנִים בִּתְחוּשׁוֹת אַשְׁמָה וּבִרְגָשׁוֹת שְׁלִילִיִּים עַל מַה שֶּׁקָּרָה כִּבְיָכוֹל בְּ”אַשְׁמָתוֹ”.

אָמְנָם מִי שֶׁחַי מִתּוֹךְ נְקוּדַת הַהַשְׁלָמָה מֵבִין שֶׁלֹּא הָאָדָם עָשָׂה אֶת מַה שֶּׁקָּרָה אָז. הַכֹּל נַעֲשֶׂה ע”י הַקָּבָּ”ה בְּעַצְמוֹ – וּלְטוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בִּלְבַד. מִמֵּילָא יוֹרֵד מֵהָאָדָם כָּל הָעֹל וְהוּא מֵבִין שֶׁהָאַחֲרָיוּת הִיא שֶׁל הַקָּבָּ”ה.

נָכוֹן שֶׁלֹּא תָּמִיד בָּרוּר אֵיךְ זֶה מוֹבִיל לְטוֹבַת הָאָדָם, וְיִתָּכֵן שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹר זְמַן עַד שֶׁהַדָּבָר יִתְבָּרֵר בִּמְדֻיָּק,

אֲבָל זוֹהִי בְּדִיּוּק נְקוּדַת הַהַשְׁלָמָה=הָאֱמוּנָה:

א. .הַכֹּל נַעֲשֶׂה ע”י הַקָּבָּ”ה, וְשׁוּם אָדָם לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לִי דָּבָר כָּלְשֶׁהוּא בִּלְעָדָיו.

ב. .הַכֹּל נַעֲשֶׂה לְטוֹבָתִי. נְקוּדַת הַמּוֹצָא הִיא שֶׁאֵין שׁוּם גּוֹרֵם סְבִיבָתִי שֶׁמְּנַהֵל אוֹתִי, אֶלָּא הַכֹּל זֶה הוּא. זֶה מַהֲלָךְ שֶׁלֹּא תָּלוּי בִּי בִּכְלָל, וַאֲנִי מַשְׁלִים שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ. אֵין סִבָּה וּמְסוֹבֵב חִיצוֹנִי, אֶלָּא הַכֹּל – מַמָּשׁ – זֶה הוּא.

אֱמוּנָה אֲמִתִּית הִיא קַבָּלַת הַמְּצִיאוּת כְּפִי שֶׁהִיא בָּרָמָה ֲכִי מֻחְלֶטֶת שֶׁיֵּשׁ.

הַשְׁלָמָה לֹא יְכוֹלָה לָבוֹא עַל בָּסִיס נְקוּדַת הַהֲבָנָה. הַשְׁלָמָה הִיא אֱמוּנָה שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא תָּלוּי בִּי בִּכְלָל. הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים כִּי זֶה רְצוֹנוֹ. לָמָּה? – “כָּכָה” – לֹא מִתּוֹךְ מִסְכֵּנוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשְׁלָמָה וְשִׂמְחָה.

וְיוֹתֵר מִכָּךְ: אִם אָדָם יְקַבֵּל שֶׁדָּבָר “שְׁלִילִי” שֶׁקּוֹרֶה לוֹ, זֶה רְצוֹן ה’ וְאֵין לוֹ הֶסְבֵּר לוֹגִי לַדָּבָר – זֶה עַצְמוֹ יְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר הַ”שְּׁלִילִי” וְיַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְ”חִיּוּבִי”.

הַשְׁלָמָה הִיא חֲזָרָה לִ”נְקֻדַּת הַאֶפֶס”. זוֹהִי הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית הָרִאשׁוֹנִית בִּבְחִינַת “עֻבָּר בְּבֶטֶן אִמּוֹ”, בָּהּ הַכֹּל טוֹב וּמֻשְׁלָם בְּדִיּוּק כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת.

אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִחְיוֹת בְּהַשְׁלָמָה, זוֹכֶה לְמַדְרֵגַת “עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ “.

מפגש רביעי

אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר בַּפֹּעַל לְהַגִּיע לְמַצָּב שֶׁל “הַשְׁלָמָה”? כַּמּוּבָן, שֶׁזּוֹהִי עֲבוֹדַת חַיִּים, וְעָלֵינוּ לְהִתְקַדֵּם בִּתְחוּם זֶה מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְעִם זֹאת, הַהַתְחָלָה מַתְחִילָה מִדְּבָרִים פְּשׁוּטִים, וְנַצִּיג לְדֻגְמָא: 2 דּ רְָכִים:

עֲבוֹדַת הַהוֹדָאָה

אֶפְשָׁר וְצָרִיךְ לְהַרְחִיב הַרְבֵּה בַּתְּחוּם הַזֶּה, אַךְ נַזְכִּיר כָּעֵת רַק בְּקִצּוּר אֶת דֶּרֶךְ הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ. זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁהִיא מִצַּד אֶחָד פְּשׁוּטָה, וּמֵאִידָךְ קָשָׁה.

בַּשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן, עֲבוֹדַת הַהוֹדָאָה הִיא הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לַעֲצֹר וּלְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת כָּל שֶׁפַע הַטּוֹבָה הַבְּרָכָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מְקַבֵּל מֵהַקָּבָּ”ה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. פָּשׁוּט לְהַקִּיף כָּל תְּחוּם וּתְחוּם בְּחַיֵּינוּ, וְלִרְאוֹת כַּמָּה שֶׁפַע וְכַמָּה טוֹב יֵשׁ לָנוּ.

הַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי, הוּא אֲמִירַת “תּוֹדָה” בַּפֹּעַל לַקָּבָּ”ה עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ.

הַשָּׁלָב הַשְּׁלִישִׁי הוּא שְׁלַב הַהַשְׁלָמָה הָאֲמִתִּית: בִּמְקוֹם הַדֶּרֶךְ הָרְגִילָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁעִנְיָנָהּ לְקַטֵּר עַל כָּל מַה שֶּׁעֲדַיִן אֵין לָנוּ… )וּבַצּוּרָה הַזּוֹ מִמֵּילָא זֶה מוֹנֵעַ אוֹתָנוּ גַּם מִלּוֹמַר תּוֹדָה עַל מַה שֶּׁכְּבָר יֵשׁ…( – הֲרֵי בְּדֶרֶךְ הַהַשְׁלָמָה נֹאמַר “תּוֹדָה” גַּם עַל מַה שֶּׁאֵין…, שֶׁהֲרֵי בְּעֹמֶק הָעִנְיָן: אִם דָּבָר מְסֻיָּם לֹא נִמְצָא אֶצְלִי, כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת אֶצְלִי! אֲנִי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ עָלָיו, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אָדָם שֶׁחַי בְּבִטּוּל אֲמִתִּי יוֹדֵע שֶׁמַּה שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ – יַגִּיע אֵלָיו, וּמַה שֶּׁלֹּא – כַּנִּרְאֶה שֶׁלְּטוֹבָתוֹ אֵינוֹ נִמְצָא אֶצְלוֹ. מִמֵּילָא הוּא לֹא מִסְתּוֹבֵב עַצְבָּנִי וְלָחוּץ עַל הַחִסָּרוֹן, אֶלָּא מָלֵא שִׂמְחָה עַל כָּל שְׁאַר הַשֶּׁפַע.

עֲבוֹדַת הַהוֹדָאָה

• מְצָא לְךָ מָקוֹם שָׁקֵט וּזְמַן פָּנוּי
• בְּחַר תְּחוּם אֶחָד מֵחַיֶּיךָ שֶׁעָלָיו תַּעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדַת הַהוֹדָאָה
• רְשֹׁם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּתְּחוּם הַזֶּה. נַסֵּה לְפָרֵט כְּכָל שֶׁתּוּכַל.
• אֱמוֹר בְּפִיךָ תּוֹדָה לַקָּבָּ”ה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לְךָ.
• כָּעֵת רְשֹׁם אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁחֲסֵרִים לְךָ בְּאוֹתוֹ הַתְּחוּם. מֶה הָיִיתָ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה – וַעֲדַיִן אֵין לְךָ.
• שְׁלַב הַהַשְׁלָמָה: אֱמוֹר בְּפִיךָ תּוֹדָה לַקָּבָּ”ה עַל כָּל דָּברָ ודְָברָ שֶׁאֵין לְךָ )עִם מַחֲשָׁבָה: אִם עֲדַיִן אֵין לִי אֶת זֶה, כַּנִּרְאֶה שֶׁעֲדַיִן אֲנִי לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִי. אֲנִי בָּטֵל כְּלַפֶּיךָ הַקָּבָּ”ה בְּשִׂמְחָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה זֶהוּ לְטוֹבָתִי(.
• חֲזוֹר עַל שְׁלַבִּים אֵלּוּ בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ, ואח”כ בְּחַר תְּחוּם נוֹסָף עָלָיו תַּעֲבֹד.

תרגיל

הִתְבּוֹנְנוּת עַל הַהַשְׁלָמָה

כָּל דָּבָר שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּחַיִּים יָכוֹל לִהְיוֹת מִתּוֹךְ הַשְׁלָמָה וְרֹגַע אוֹ מִתּוֹךְ מֶתַח. כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ, הַשְׁלָמָה הִיא טִבְעִיּוּת. זֶהוּ מַצָּב נִפְלָא בּוֹ אֵין לִי שׁוּם הִתְמוֹדְדוּת מוּל הָעוֹלָם, אֶלָּא כָּל כֻּלִּי מֻנָּח בְּיָדָיו שֶׁל הַקָּבָּ”ה מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן מֻחְלָטִים שֶׁהוּא זֶה שֶׁמּוֹבִיל אוֹתִי, מַמָּשׁ בִּבְחִינַת “ה’ רֹעִי – לֹא אֶחְסָר “.

גַּם בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי זֶה כָּךְ:

קִיּוּם מִצְווֹת – יָכוֹל לִהְיוֹת מִתּוֹךְ מֶתַח וְלַחַץ, אוֹ מִתּוֹךְ טִבְעִיּוּת וּפַשְׁטוּת.

שִׂים לֵב שֶׁיֵּשׁ מִצְווֹת שֶׁיּוֹתֵר קַל לְךָ לְקַיֵּם וְאַתָּה מְחֻבָּר אֵלֵיהֶם בְּטִבְעִיּוּת, וְיֶשְׁנָן כָּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר קֹשִׁי.

בְּחַר מִצְוָה אַחַת שֶׁאַתָּה מוּדָע לְכָךְ שֶׁאֵינְךָ בְּמַצָּב שֶׁל טִבְעִיּוּת )לְדֻגְמָא: קִימָה בַּבֹּקֶר לַתְּפִלָּה וְכַד'(.

עֶצֶם זֶה שֶׁאַתָּה מוּדָע לְכָךְ – הוּא שָׁלָב חָשׁוּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

נַסֵּה לַחֲשֹׁב: מַדּוּעַ אֵינְךָ בְּהַשְׁלָמָה בְּאוֹתָהּ מִצְוָה? מַה מַּפְרִיעַ לְךָ: רָצוֹן לַהֲבָנָה? שְׁלִיטָה? סַקְרָנוּת? רָצוֹן לְסִפּוּק? אִינְטֶרֶסִים אֲחֵרִים?

כָּעֵת נַסֵּה לַחֲשֹׁב כֵּיצַד הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ? וְכֵיצַד הָיָה מְקַיֵּם אוֹתָהּ רַבִּי זוּשָׁא? וְכֵיצַד הָיָה מְקַיֵּם אוֹתָהּ הַ”תָּם” )בְּסִפּוּרוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן(?

מֵאֵיזוֹ נְקוּדַת מַבָּט הֵם הָיוּ נִגָּשִׁים אֶל הַמִּצְוָה הַזּוֹ? מַה הָיָה גּוֹרֵם לָהֶם לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה אַחֶרֶת?

מַה אַתָּה יָכוֹל לִלְמֹד מֵהֶם?

אֶפִּילוֹג

יָשַׁבְנוּ וְחָשַׁבְנוּ עַל מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְנוּ בַּמִּפְגָּשִׁים הָאֵלּוּ.

שַׂמְנוּ לֵב, כֵּיצַד מִמִּפְגָּשׁ לְמִפְגָּשׁ עוֹלוֹת בָּנוּ תּוֹבְנוֹת וּמַשְׁמָעוּיוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁנּוֹגְעוֹת לְכָל תְּחוּמֵי חַיֵּינוּ.

וְאִם בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְנוּ שֶׁנּוֹשֵׂא הַ”הַשְׁלָמָה” הוּא נוֹשֵׂא מֻפְשָׁט וְלֹא נוֹגֵע אֵלֵינוּ, בְּסוֹפָם שֶׁל הַמִּפְגָּשִׁים )וּלְאַחַר

שֶׁהִשְׁקַעְנוּ גַּם בַּתַּרְגִּילִים( – הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁ’כָּל אֶחָד יָכוֹל’ לִטְעֹם מִנֹּעַם תְּחוּשַׁת הַשַּׁלְוָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁקַּיָּמִים לְמִי שֶׁחַי בְּהַשְׁלָמָה וּ”בְקִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב” וּמִתּוֹךְ כָּךְ הֶחְלַטְנוּ לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים הָאֵלּוּ, וּלְשַׁתֵּף בָּהֶם

גַּם אֶתְכֶם – וַהֲרֵי הֵם לִפְנֵיכֶם. “טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'”.